ההבדלים בין סריקת CAT לסריקת MRI
נוירופסיכולוגיה היא הענף המתמחה בפסיכולוגיה האחראי לחקר תפקוד המוח והקשר שלו עם התנהגות אנושית. ענף זה מחפש את המתאמים האפשריים בין תפקודי המוח להתנהגות. לשם כך, הוא משתמש בשיטות שונות כגון טומוגרפיה צירית ממוחשבת (CAT) והדמיית תהודה מגנטית (MRI).
הן שתיים מבדיקות הדמיה המוחיות הנפוצות ביותר נכון להיום בשל התוצאות שהן מספקות, כמו גם הנגישות וקלות השימוש שלהן. עם זאת, האם אתה באמת מודע לדמיון ולהבדלים בין השניים ולמה הם משמשים? אל דאגה - אנחנו נסביר לך הכל כאן!
קווי הדמיון שלהם
סריקת CAT וסריקת MRI משמשות לאיתור, כימות ותיאור מדויק של מבני הגוף שנפגעו מפציעה. בנוסף, הם מאפשרים לכמת את הפציעות זמן קצר לאחר התרחשותן ולדעת את נפח הרקמה המעורבת.
היבט חיובי של שתי הבדיקות הללו הוא הפתרון המרחבי שלהן שהוא מצוין מנקודת מבט מקרוסקופית (1 מ"מ CAT & 0,5 מ"מ MRI). במונחים מיקרוסקופיים, הרזולוציה צנועה יותר.
למרות שזה לא קורה בכל המקרים, הרופאים ממליצים לצום בין 4 ל-6 שעות לפני קבלת סריקת CAT או סריקת MRI. כעת, אם האדם הוא קלסטרופובי או נוטה להכריע בחללים סגורים, מומלץ לו לדבר עם הרופא שלו על פתרונות אפשריים כמו הרדמה.
הבדלים עיקריים בין סריקת CAT לבדיקת MRI
טומוגרפיה צירית ממוחשבת (CAT)
זו הייתה טכניקת ההדמיה הראשונה שהייתה זמינה בשוק (היא הוצעה למכירה ב-1972). זה סימן לפני ואחרי בהיסטוריה של הנוירופסיכולוגיה מכיוון שהיו כמעט רק טכניקות שלאחר המוות זמינות אז.
סריקת ה-CAT היא סוג של סורק בצורת צינור שיכול להסתובב 180 עד 360 מעלות סביב האזור שעומד להיבדק. מכשיר זה פולט קרני רנטגן בו זמנית ומזוויות שונות. מטרתו היא לזהות את חלקי הגוף שסופגים את קרני הרנטגן הללו בצורה לא תקינה.
גלאים אלו רגישים לשינויים בצפיפות הרקמות הרכות ב-1% (לעומת 10-15% מהצילומים המקובלים). לאחר אותה פליטה ולכידה של וריאציות בצפיפות, מחשב מחבר את התוצאה לסדרה של תמונות. התמונות הן ציריות ומאונכות לציר הצפלוקאודלי (ראש-רגליים). האזורים ההיפודנסים נראים כהים (לדוגמה, נוזל מוחי ושומן), בעוד שאזורים צפופים נראים בהירים יותר (לדוגמה, עצמות או שטפי דם).
בניגוד לאור, קרני רנטגן אכן חודרות לגוף. זה מתגלה כיתרון גדול בכל הנוגע להתבוננות במבנים הפנימיים של האורגניזם. לכן, טומוגרפיה צירית ממוחשבת היא טכניקה שימושית מאוד לאיתור גידולים, בצקות או אוטמים מוחיים. מלבד זאת, הוא יכול לאתר עצמות ונגעים פנימיים ומחלות מעיים כמו דיברטיקוליטיס ודלקת התוספתן. לבסוף, זה מתאים לדמיין את הכבד, הטחול, הלבלב והכליות.
הדמיית תהודה מגנטית (MRI) או תהודה מגנטית גרעינית (NMR)
סריקת ה-MRI מאפשרת ניגוד גדול יותר בין רקמות רכות (אלו שאינן מורכבות מעצמות) כגון שרירים, מניסקוס וגידים. גילויו ב-1946 שיפר מאוד את ההדמיה האנטומית, במיוחד את ההבדל בין החומרים האפורים והלבנים של המוח.
אחד ההבדלים העיקריים בין סריקת CAT לבדיקת MRI הוא שלאחרונה יש רגישות רבה לתנועת נוזלים. זה מאפשר השגת אנגיוגרפיות (תמונות של כלי דם) ללא שימוש בחומרי ניגוד. למרות שסריקת ה-CAT היא בדיקה מהירה יותר, הרזולוציה המרחבית שלה נמוכה מזו של ה-MRI.
שלא כמו בסריקת CAT, ניתן לקבל תמונות בשלושת מישורי החלל (אופקי, קורונלי וסאגיטלי) באמצעות ה-MRI. בתורו, זה מאפשר שימוש באטלסים סטריאוטקסיים, שעבורם יש צורך בשלוש הקואורדינטות המרחביות הללו. כך ניתן לזהות מבנים פגומים שאינם ברורים לעין בלתי מזוינת.
השפעות מזיקות של סריקת CAT וסריקת MRI
תהודה מגנטית, כפי ששמה מרמז, פועלת דרך שדה מגנטי וגלי רדיו. משמעות הדבר היא שה-MRI אינו פולט קרינה כלשהי בניגוד לסריקת CAT (שפולטת קרני רנטגן). עם זאת, סריקות MRI יכולות להיות די לא נעימות למטופל בשל הרעש שמגיע מהמכונה והצורך להישאר בשקט במשך כל הבדיקה.
לא ניתן לבצע סריקת MRI או סריקת CAT אם למטופל יש חפץ מתכתי בגופו, כי זה עלול להפריע לבדיקה. זה אסור לחולים שיש להם שתלי שבלול, מסתמי לב, קליפס כלי דם, קוצבי לב וביוסטימולטורים.
בנוסף, סריקת ה-MRI אינה מייצרת יאטרוגנזה, מה שאומר שהיא אינה גורמת נזק לבריאות המטופל. אם מנתח היה פותח את גופו של המטופל, זה בעצם יגרום לנזק. במקרה כזה, נוצר נזק כדי לתקן אחר.
כפי שאתה יכול לראות, לשני המבחנים הללו יש הרבה עליות ומורדות. העניין הוא לדעת איזה מהם הכי מתאים לכל מקרה בהתאם למטרה ולסוג המבנים שצריך להעריך. סריקת ה-CAT וסריקת ה-MRI הן שתי שיטות לא פולשניות המראות עד כמה גדולה הייתה ההתקדמות ברפואה, התקדמות שהובילה לגילויים גדולים בתחומים אחרים כמו פסיכולוגיה.
