המוח שלך מטעה אותך: הניסוי של פרסינגר

הניסוי של פרסינגר מראה שהמוח שלך יכול לרמות אותך. יותר מפעם אחת, כנראה בטחת בחושיך ובסופו של דבר הם הוליכו אותך שולל. דווקא בגלל האמון שיש לך בתפיסה שלך והמורכבות של הסביבה שלך, המציאות הרבה פעמים משחקת אותך.

אתה יכול להתבלבל לגבי אנשים, לראות דברים שלא באמת קיימים ולחשוב שיש מישהו איתך כשאין אף אחד. מבחינה ביולוגית, הזיות הן שינוי בתפיסה. לשינוי זה יש בסיס מוחי חזק, שכן אזורי העיבוד החושי המרבי נמצאים שם.

פרסינגר ותחושת הנוכחות

מחקריו של ד"ר פרסינגר מתמקדים בהדגמה שתופעות רבות המתפרשות כרוחניות הן למעשה מוחיות. תחושת הנוכחות היא התופעה של תחושה או תפיסה של אדם או ישות אחרת כשאין שם כלום.

תופעה הקשורה למחלות או מצבים שונים

חוויות אלו יכולות להיות קשורות למחלות או מצבים שונים. העיקרי שבהם הוא שיתוק שינה, שבו האדם מרגיש שמשהו רודף אחריו. אתה יכול למצוא אותו גם באפילפסיה ומחלות ניווניות. באחרון, מדענים מסבירים זאת כשינוי של מבני מוח הקשורים לתפיסה.

תורת ההמיספריות הווקטורית

תיאוריה זו מבוססת על העובדה שבניית ה"עצמי" האנושי היא תהליך ששתי ההמיספרות המוחיות משתתפות בו, באופן מובהק, משותף ולא מודע.

קודם כל, ההמיספרה השמאלית מספקת את תחושת העצמי הלשונית והסמלית (דיאלוג פנימי). לפי פרסינגר, במהלך תהליכים המשנים קישוריות בין-המיספרית, ישנה חדירת תפיסת העצמי של ההמיספרה הימנית לשמאל.

חדירה זו תגרום להמיספרה השמאלית שלך לפרש את תפיסת ה"עצמי" של ההמיספרה הימנית כנוכחות של אדם אחר, כאשר למעשה זה פשוט אתה. פרסינגר יצא להוכיח את התיאוריה שלו באמצעות מספר ניסויים.

אזורי המוח המעורבים בתופעה

• אונה פריאטלית. או, ליתר דיוק, תחום השיוך המוטורי והתפיסתי. זהו מה שנקרא Penfield homunculus, שבו לכל איבר וחלק בגוף יש אזור משלו המוקצה לו בקליפת המוח.
• האונה הטמפורלית. זוהי האונה המשלבת גירויים משמיעה ומעבדת שפה. החיבור בין האונה הקדמית והרקתית הוא לעתים קרובות הגורם לטעויות תפיסתיות.
• אונה עורפית. זוהי האונה האחראית על הראייה. הפרעות בשתי האונות האחרות עלולות להוביל לשגיאות ראייה.

הניסוי של פרסינגר

ד"ר מיכאל פרסינגר ידע כמה קשה להוכיח את התיאוריה שלו, אבל ההתקדמות המדעית הייתה לצידו. הוא חשב שהוא יכול לעורר שינוי בקישוריות המוחית, תהליך שיגרום לחדירה של חצי כדור אחד לאחר. המכשיר שנבחר לניסויים היה גירוי מגנטי טרנסגולגולתי.

קסדת האל

בהתבסס על מחקרים קודמים, פרסינגר עיצב קסדה עם ארבעה זוגות של סלנואידים שעוררו מגנטית את האונה הטמפורלית. הוא קרא לקסדה הזו "קסדת האל ".

הוא ערך את הניסוי בחדר חשוך וכיסה את עיני המתנדבים. בתום הניסוי, הוא שאל את המתנדבים אם הם חשו נוכחות, צליל או ריח מוזרים. רבים מהם טענו שהרגישו משהו, כשלמעשה לא היה כלום.

מרכיבי הניסוי

• חסך חושי. המדע הראה שחוסר היכולת לראות מגביר את פעילות המוח של גלים ארוכים. פעילות כזו נוכחת מאוד בכשלים תחושתיים.
• גירוי מגנטי. עם עירור קטן של נוירונים בקליפת המוח, ניתן לשנות את הקישוריות הכוללת של המוח. בנוסף, הניסוי ביצע את הגירוי במפגש האונה הטמפורלית והקודקודית, אזור המעורב בתהליכים אלו.
• סביבה רגועה. אזור נקי מהסחות דעת גורם לרגיעה. בשילוב עם חסך חושי, זה מפעיל את דמיונו של המטופל וגורם לאי ודאות, גורם לתחושות שווא.

תוצאות הניסוי

פרסינגר ביצע את הניסוי הזה שוב ושוב, וברוב המוחלט של המקרים, לנבדקים היו תחושות מוזרות מאוד. חלקם דיווחו על התחושה שאדם אחר נמצא שם, בעוד שאחרים חשו ריחות מוזרים או שמעו קולות. חשוב להדגיש שהאדם היה לגמרי לבד בחדר.

לזכור

הנה כמה היבטים שיש לקחת בחשבון לגבי הניסויים של פרסינגר:

• השפעת הפנטזיה. לאנשים שפתוחים בדרך כלל לחוויות מיסטיות יש ציפיות גבוהות. לכן, הם עלולים להיות בעלי נטייה שמשהו יקרה שהם בסופו של דבר מעוררים אותו.
• מדיטציה. בניסוי אחר של פרסינגר, אנשים שלעתים קרובות עשו מדיטציה הגיעו למצב של רגיעה ביתר קלות והיו פתוחים יותר לשינויים תפיסתיים.
• אמונות. הניסוי של פרסינגר הראה גם שאנשים דתיים נוטים יותר לפרש את התופעה כהופעה מיסטית. בכך, הם יכלו לדייק יותר לגבי מה שהם הרגישו שהם תופסים.
• תרבות. הרעיונות המנטליים המיוחסים לשינויים התפיסתיים קשורים קשר הדוק לתרבותו של האדם. אנשים מתרבויות בעלי עניין והיסטוריה גדולים יותר בנושא יהיו בעלי סיכוי גבוה יותר לחוות את התופעה.

מסקנות הניסויים

פרסינגר הראה שגירוי באזור מסוים במוח גרם לכשלים תפיסתיים. זה מצביע על העובדה שאנו יכולים להסביר תופעות שחלק מהאנשים מחשיבים כמיסטיות על ידי אירועים המתרחשים במוח. הוא גם הדגים שלשינוי באזורי המוח הקשורים לתפיסה יש שכיחות גדולה בהזיות.

מקרים פתולוגיים

מסקנותיו של ד"ר פרסינגר מסבירות מדוע לאנשים עם נגעים במוח, אפילפסיה או דמנציה יש שיעור גבוה של תופעות אלו. השינוי המבני של המוח גורם לדה-סינכרון בין שתי ההמיספרות וכתוצאה מכך מתרחשות שגיאות תפיסה.

מבט ביקורתי

באמצעות הניסויים שלו, פרסינגר אפשר הסתכלות ביקורתית על הזיות שנגועות לרוב באמונות אישיות. המוח מכיל מפה של הגוף שלנו, ואם משהו משתבש, הוא יכול לפרש לא נכון את מה שהוא תופס. הניסוי של פרסינגר עזר לנו לחקור תופעות הזויות שכיחות פחות מנקודת מבט אחרת.