הערצה ואהבה: מה ההבדל?
הקו שמפריד בין הערצה לאהבה הוא עדין מאוד. כל כך עדין, למעשה, שזה די נפוץ לבלבל את הרגשות האלה אחד כלפי השני. זה נפוץ יחסית מכיוון שהרגשות הללו מורכבים מדינמיקה מורכבת. אנחנו יכולים להעריץ מישהו בלי לאהוב אותו. עם זאת, אנחנו לא יכולים לאהוב מישהו כשאנחנו לא מעריצים אותו בו זמנית.
זה נעשה אפילו יותר מסובך אם נחשוב על איך ההתאהבות מייצרת אידיאליזציה מסוימת של האדם שאנחנו אוהבים. באותו שלב ראשון של מערכת היחסים, הערצה ואהבה הם כמעט אותו דבר. אולם עם הזמן, רגש אחד מתחיל לגבור. בסופו של דבר, המוח והלב שלנו מחליטים איך נרגיש לגבי אותו אדם.
יופי גופני, למשל, הוא משהו שיכול לעורר הערצה ותשוקה. הרגשות האלה יכולים להיות עזים מאוד. כל כך עז, למעשה, שלפעמים אנחנו מבלבלים את הרגשות האלה עם אהבה. כך גם לגבי סגולות נסיבתיות אחרות כמו תהילה או כוח. הם יוצרים כל כך הרבה הערצה שלפעמים אנחנו מערבבים את הרגשות האלה עם אהבה.
"לאהוב זה להעריץ עם הלב; להעריץ זה לאהוב עם המוח."
-אלפרדו לה מונט-
הערצה ואהבה
בצורה כזו או אחרת, בכל פעם שיש אהבה יש גם הערצה. בדרך זו, אהבה והערצה הולכים יד ביד. עם זאת, אותו דבר לא קורה כאשר אנו הופכים את השניים. זאת אומרת, אתה לא צריך לאהוב מישהו כדי להעריץ אותו.
המורכבות של ההיגיון הזה נובעת מכך שאנשים מסוגלים מאוד לעשות אידיאליזציה של אחרים, במיוחד כשהם מגיבים בדרך כלשהי לציפיות או לצרכים שלנו. גם הקשר בין הערצה לאהבה הופך מורכב יותר כי לפעמים הרצון להיות נאהב משתלט.
כשאנחנו מדברים על אידיאליזציה, אנחנו מדברים על האופן שבו אנחנו מייחסים סגולות לאנשים שאין להם. זה קורה גם כאשר אנו מגזימים בתכונות שיש להם. זה קורה הרבה בשלב ההתאהבות. אנחנו לא מכירים היטב את האדם השני ואנחנו מסתכלים עליו דרך פילטר. אנחנו רוצים שהם יהיו מישהו נפלא. במקרים כאלה, יש גם אהבה וגם הערצה. עם זאת, לשניהם יש יסודות חלשים מכיוון שהרבה מהאהבה הזו מבוססת על ציפיות ופנטזיות.
מצד שני, רבים רוצים "להיות נאהבים" על ידי האדם הפופולרי, המושך ביותר או החזק ביותר בחדר. האהבה שמקבלים דמויות אלו מתגברת עם ה"מעמד" החברתי שלהן. לכן, אהבה ממישהו כזה היא משהו שאנו יכולים לרצות עמוקות ולבלבל בקלות עם אהבה.
הערצה והערכה עצמית
זה נפוץ שאנשים עם הערכה עצמית נמוכה עושים אידיאליזציה של אהבה. הם "מתאהבים" באנשים שהם רואים מעל הממוצע. בדרך זו, תחושת האהבה כביכול נובעת מהערצה. בסופו של דבר, מה שהם מחפשים זה לשחזר את האהבה העצמית שחסרה להם. הם רוצים אישור ולהיות נאהב על ידי מישהו שהם מחשיבים כעוצמתי או חשוב.
בתרבות שלנו, יש גם מספר מסוים של סטריאוטיפים לגבי מה אנחנו צריכים ולא צריכים להעריץ. במונחים "מסחריים", מישהו ראוי להערצה הוא מישהו שמתאים לאידיאלים שהחברה שלנו הפעילה. מדובר באדם שמתאים לסטנדרטים של החברה. הם עשויים להיות יפים, אתלטיים, עשירים ונחושים בעצמם.
לכן, אנשים רבים להוטים לקבלה יחפשו את התכונות הללו בבן זוג פוטנציאלי. פעולה זו היא דרך עבורם להרגיש כלולים ובכך להשליך את רוח הרפאים של הדחייה. עם זאת, אין הערצה או אהבה ביחסים אלה. הדבר היחיד שקיים הוא אהבה עצמית והערכה עצמית נמוכים מאוד.
הערצה בריאה ואהבה בריאה
אהבה אמיתית אינה מתמקדת בהתעוררות אהבה באדם האחר כמו בנתינה לעצמך לטובת האדם האחר. זו לא "תחושת עיוורון" והיא לא מופיעה רק בן לילה. זה כולל הכרת האדם האחר וקבלה והערצה שלו. במקרה זה, הערצה נובעת מידע והיכרות.
הערצה קיימת כשזה מגיע לאהבה כי אפשר להעמיק אותה בתוך מערכת היחסים. אנו הופכים משקיעים יותר בשותף שלנו ככל שאנו מגלים את התכונות והכישרונות המרובים שלו, שרבים מהם לא ראינו או הבנו בהתחלה. גילוי דברים חיוביים על בן הזוג שלנו משמח אותנו ומאפשר לנו לראות אותם בצורה חדשה. אין לנו עניין להשתמש ביכולות שלהם לטובתנו. במקום זאת, אנחנו פשוט אוהבים אותם כי הם מגלמים את התכונות האלה.
בינתיים, הערצה ללא אהבה היא פרי השתקפות. הערצה מרמזת על האופן שבו אנו מעריכים ערכים, יכולות או תכונות שונות שאנו מחשיבים כבעלי ערך. אנו מעריצים אמן על כישרונו או מנהיג על עקשנותו או מורה על חוכמתם. כל זה לא מרמז על אהבה במובן הרומנטי של המילה. לכן, אפשר מאוד להעריץ מישהו בלי לאהוב אותו, אבל לא להיפך.
