צ'רנוביל, כאשר בני האדם הם האויב
צ'רנוביל, המיני-סדרה, הייתה להיט. זה על האסון הגרעיני החמור ביותר בהיסטוריה ועורר שאלות לגבי כמה מההחלטות שקיבלו הרשויות במהלך אותם ימים גורליים.
ההתעלות שלו היא כזו שאי אפשר שלא לחשוב על האירועים הנוכחיים ועל ההשלכות של עוד אסון סביבתי מעשה ידי אדם.
מי הם העבריינים? מי הם הקורבנות? צ'רנוביל שוקעת אותך באימה שבאה בעקבות אותו 26 באפריל, 1986, הרחוק והגורלי. למעשה, ההשלכות שלו עדיין מורגשות.
יש עיר רפאים, אלפי חיים שבורים וממשלה שהעדיפות העיקרית שלה הייתה לשתוק. המסגרת הפוליטית והטראגית הזו היא מה שסדרת HBO מציעה. זה סיפור על גיבורים אבל בעיקר על הרבה טעויות וסודיות.
תוצאותיו של קטסטרופה
הכותרת של המאמר הזה לא כל כך מעודדת, אבל למעשה בני האדם הם שהכילו את האסון ומונעים ממנו להיות גדול יותר. הסדרה מנסה לכבד אותם. הטרגדיה, שכבר נקברה למחצה בעבר, היא כעת שוב נושא לשיחה.
רוב האנשים יודעים מה הייתה התאונה הגרעינית בתחנת הכוח הגרעינית ולדימיר איליץ' לנין ליד פריפיאט (אוקראינה) ומה הייתה כרוכה בה. אירוע זה הפעיל פעמוני אזעקה לגבי הסכנות של תאונה גרעינית. לפיכך, האנרגיה הזו הפכה לאויב מפחיד למרות היותה אחת הנקיות ביותר.
ברית המועצות הייתה באור הזרקורים. כמו כן, העיתונות הזינה שמועות על המחלות, המוטציות וההשלכות של רדיואקטיביות.
מספר חוקרים הניחו שההשלכות לא היו קטלניות כפי שהובילו אנשים להאמין. יתר על כן, מתן נתון משוער של מספר הקורבנות הוא באמת קשה. חלק מהמחקרים אכן משקפים עלייה בסרטן בלוטת התריס באזורים הקרובים ביותר. מקרים אלה נבעו ישירות מהתאונה.
בקולות מצ'רנוביל: ההיסטוריה שבעל פה של אסון גרעיני, ריכזה סבטלנה אלכסייביץ' כמה עדויות של הניצולים. למעשה, עבודתה הזינה מאוד את הסדרה החדשה של HBO. הסיפור המפוכח, הטרגי והמרגש באופן בלתי צפוי מגיע מידו של תסריטאי הנטוע בקומדיה אבסורדית למדי, קרייג מאזין. יוהאן רנק, במאי קליפים, הוא משתף הפעולה העיקרי שלו.
צ'רנוביל, המפתחות להצלחתה
הסדרה איכותית כמעט בכל רמה, מציגה בצורה מושלמת את התקופה ומספרת את האירועים בצורה נינוחה.
שלוש הדמויות הראשיות התעוררו לחיים דרך ההופעות של ג'ארד האריס בתור ולרי לגאסוב. סטלן סקארסגארד בתפקיד בוריס שצ'רבינה, ואמילי ווטסון בתפקיד אולנה חומיוק הם גם חלק מהקאסט. השניים הראשונים נטלו על עצמם את תפקידן של שתי דמויות יסוד בהיסטוריה של האסון. יתר על כן, דמותה של אולנה חומיוק הייתה מחווה לכל המדענים שתמכו בלגסוב.
צ'רנוביל מציגה שני טיעונים בסיסיים:
- עלילה פוליטית מובהקת שחשפה את נבכי ברית המועצות, את הסודיות וההטעיה להם הכניסו את אוכלוסייתם.
- הסיפורים האנושיים וההרסניים גרידא על הקורבנות והגיבורים האמיתיים של אותו 26 באפריל 1986.
במפתח דרמטי, אבל בלי להתרחק מתככי הכוח, יש את הרמטיות של ברית המועצות. בנוסף, תוך שימוש בכמה אלמנטים שאפשר למצוא בקלות בסרט אימה, צ'רנוביל הציגה מציאות שעולה על בדיוני.
צבעים קרים משלימים מיני-סדרה שבה אין הרבה מקום לתקווה. למעשה, ברית המועצות מתוארת באמצעות קור שכזה. ובכל זאת, גם בעיצומו של האסון, כמה דמויות מצליחות להביא קצת אור. למשל, יש את האומץ חסר האנוכיות של הכורים, ההקרבה של המתנדבים, הכבאים וכו'. בקיצור, כל אותם אנשים רגילים סיכנו את חייהם כדי להציל את אלו מאלפים.
מדוע צ'רנוביל הצליחה?
בעיקר בגלל שזה עורר את המצפון האנושי בעבר היסטורי שעדיין קרוב. כזה שרוב האנשים זוכרים יחד עם פוקושימה. הסדרה תיארה את נוכחותו של הרוצח הבלתי נראה והשתק בפירוט. הצופה מגיע להבין את גודל האסון בצורה פשוטה.
זכור כי מדובר בקופרודוקציה בריטית ואירופית. לפיכך, זו הגרסה שלהם לאירועים המשודרים דרך פלטפורמת סטרימינג. כזה שהרוסים לא הסכימו איתו, אגב.
צ'רנוביל השתמשה בשפה קולנועית שאליה אנשים רגילים. יתרה מכך, היא נקטה באלמנטים המוכרים לציבור הרחב. ה"אבל" העיקרי הוא העובדה שנראה שזה משמח את כולם והחזון בהחלט מוטה.
אין ספק שזו סדרה יוצאת מן הכלל עם שמץ של מלודרמה. כמו כן, חלק מהאלמנטים מעט מאולצים וחלק מהדמויות המשניות חסרות עומק. ובכל זאת, אין ספק לגבי איכותו והצלחתו. זה החזיר לשולחן נושא שאסור לבני אדם לשכוח לעולם.
הגיבורים והקורבנות של צ'רנוביל
המעבר האנושי בעולם הוא הרסני. זו לפחות התחושה שמקבלים אחרי שצופים בצ'רנוביל ואז בודקים קצת את המצב הנוכחי של אזור ההדרה. הסצנות קורעות הלב מגלות שבני אדם לא היו הקורבנות היחידים של הטרגדיה. למעשה, היו עוד הרבה קורבנות שקטים.
אנחנו מתכוונים לחיות המומתות, כמובן. הסיבה לכך היא שאלו ששרדו הולידו אחרים שעדיין נמצאים שם למרות הרדיואקטיביות וללא התערבות אנושית. הסדרה מציבה את המציאות הנוראה שלה לנגד עיניך. זה הראה את הטרגדיה של אלה שבאמת יודעים להתקיים בטבע.
הסדרה לא משאירה את הגברים שמסרו את חייהם כדי לשלוט במצב מאחור. למשל, יש את וסילי, כבאי עם סיפור סוחף. שלו היא רק דוגמה קטנה לטרגדיה האנושית שגררה צ'רנוביל. בקיצור, הסדרה היא מעין מחווה לגיבורים ולקורבנות הקטסטרופה והאנוכיות האנושית. היא לא מצליחה לשפוט את אלה שעשו מעט עד כלום כדי למנוע זאת.
לבסוף, כשזוכרים את היום שהיה פעם היום המסוכן ביותר בעולם, מבינים את השקרים הרבים של המעצמות. כפי שאתה יכול לראות, רדיואקטיביות היא לא האויב המסוכן ביותר של בני האדם, אלא בני אדם חמדנים אחרים.
