כוחו של ויסות עצמי רגשי
להפוך לאדון של עצמך היא הדרך היחידה להיות חופשי לחלוטין. במובן זה, על מנת להיות המאסטר של עצמך, ויסות עצמי רגשי הוא המפתח. למעשה, אפיקטטוס אמר את זה לפני כ-2000 שנה. קשה להבין שעד 1995, הודות לעבודתו של דניאל גולמן, אינטליגנציה רגשית, לא הרבה אנשים האמינו שרגשות כל כך רלוונטיים. מסיבה זו, חוקרים מתחום הפסיכולוגיה לא יתעמקו בהם.
עם זאת, מדעי המוח העכשוויים הדגישו את חשיבותה של האמיגדלה בהכנת תגובה רגשית אימפולסיבית וחרדתית. אף על פי כן, חלק אחר במוח אחראי על פיתוח תגובה נאותה יותר (גולמן, 1996, עמ' 50-53). לכן, ניתן לאמן ויסות עצמי רגשי.
לפי גולמן (1996, עמ' 61), אימון הרגשות שלך יכול לעזור לך:
- יש יותר מוטיבציה.
- התמיד במה שאתה רוצה לעשות למרות תסכולים אפשריים.
- לשלוט בדחפים שלך. זכרו שלרגשות יש ארבע דרכים להתבטא (ברמה גופנית, קוגניטיבית, רגשית ודחף).
- דחיית סיפוקים.
- לווסת את מצבי הרוח שלך.
- מנע מהייסורים להפריע ליכולות הרציונליות שלך.
- להזדהות ולסמוך על אנשים אחרים.
הסיבה האבולוציונית והצורך באימון ויסות עצמי רגשי
אין ספק, עבור אבותינו, פיתוח היכולת להגיב במהירות לסכנה היה חשוב להפליא ברמה האבולוציונית. למרבה המזל, תצורה זו הוטבעה במוחם של כל פרוטומונקים, כולל בני אדם.
המוח הקטן הבסיסי של היונקים הוא המוח העיקרי של לא יונקים. המוח הזה מאפשר להתרחש תגובה רגשית מהירה מאוד. עם זאת, למרות שהוא מהיר, זה גם מאוד מחוספס ושוחק בו זמנית.
התאים המעורבים מאפשרים עיבוד מהיר אך לא מדויק. בלבולים רגשיים ראשוניים אלו (המבוססים על תחושה ולא על חשיבה) הם רגשות קדם-קוגניטיביים (גולמן, 1996).
בדרך זו עלולה להתעורר בעיה. תאמינו או לא, האמיגדלה לרוב טועה. הוא מקבל מידע בנוירון בודד בעין ובאוזן על מה שאנו רואים ושומעים (במהירות גבוהה במונחים מוחיים) ורק חלק קטן מהאותות הנאספים על ידי אותם איברים מגיע אליו. הרוב המכריע הולך לחלקים אחרים של המוח שלוקח יותר זמן לנתח את המידע, אשר בתורו גורם לקריאה מדויקת יותר (גולמן, 2015).
ויסות עצמי ולמידה חברתית-רגשית
אנשים מפתחים את היכולות של אינטליגנציה רגשית עם למידה חיונית, שמתחילה בילדות. תוכניות למידה חברתית-רגשית מציעות לילדים את השיעורים שהם צריכים ככל שהמוח שלהם מתפתח; זה מסביר מדוע אנשי מקצוע מצהירים שהיא מתאימה להתפתחותו של כל אדם (גולמן, 2015).
יתר על כן, המוח הוא האיבר האחרון בגוף שמגיע לבגרות אנטומית. למעשה אפשר לראות את התפתחות המוח. אתה רק צריך להתבונן, שנה אחר שנה, בשינויים שנוצרו בדרך החשיבה, ההתנהגות והתגובה של הילד.
הפעלה של ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל מפריעה ליעילות קוגניטיבית וללמידה. אם אדם מתמקד בדאגות, כעס, ייסורים, חרדה או כל רגש אחר שיש בו רמה גבוהה של מתח, תהיה לו טווח קשב נמוך יותר למה שאחרים אומרים לו. ויסות עצמי רגשי עוזר לזהות תהליכים אלו ולהתאים אותם להקשר של כל אדם.
מצד שני, אם אתה יכול לשלוט בכשלים הרגשיים האלה, זיכרון העבודה שלך יגדל באופן משמעותי, מה שאומר שתהיה לך טווח קשב לאחסן מידע. למידה חברתית-רגשית מראה כיצד לנהל את התחושות הלא בריאות הללו, אשר, בתורה, מעודדת למידה.
כיצד לשמור על למידה רגשית
ויסות עצמי רגשי עוזר לאזן כשלונות רגשיים. אם תתמידו בלמידה הללו, המעגלים החדשים יתחברו ויצברו עוד ועוד כוח עד שיום אחד תוכלו לעשות כל מה שתצטרכו לעשות ללא היסוס.
בשלב זה, המעגלים יהיו כל כך מחוברים ועבים שהמוח יפעיל אותם אוטומטית. כאשר מתרחש שינוי זה, ההרגל המתוקן יהפוך לנורמה (גולמן, 2015).
כמובן, מבוגרים יכולים ליישם את אותה סט של מיומנויות בסביבת העבודה שלהם כדי לקבל ביצועים טובים יותר. זכור כי אף פעם לא מאוחר מדי לשפר את היכולת שלך בתחום הוויסות העצמי הרגשי.
