מחזור ההתעללות של לינור ווקר
התיאוריה של לינור ווקר, מעגל ההתעללות, קובעת שיש ארבעה שלבים בכל מערכות היחסים הפוגעניות. חוקר ופסיכולוג זה חוקר סוג זה של התעללות כבר למעלה מארבעים שנה. היא מאמינה שאפשר לפרק את האלימות. היא גם עוזרת לנשים שמתעללות בהגנה על עצמן ולהילחם למען הצדק.
לדברי ווקר, הקורבנות לא חושפים את המתעלל שלהם בגלוי כי הם מפחדים. הם חוששים שדברים עלולים להחמיר, במיוחד כשהם תלויים כלכלית בתוקפן שלהם. וולטר תרם כלי שימושי מאוד לפסיכולוגיה של אלימות מגדרית. כלי זה מאפשר לנו להבין כיצד סובלות נשים מוכות. ווקר גם עוזר לנו להבין כמה קשה לנשים מוכות לעזוב את המתעללים שלהן.
ב-1979 היא פרסמה את מסקנות התיאוריה שלה. כדי ליצור את התיאוריה שלה, הוא השתמש בעדויות של נשים מוכות. במהלך המחקר שלה, ווקר הבינה שהנשים הללו אינן מותקפות באותו זמן או באותו אופן. עם זאת, השלבים נשארים עקביים. למרות ששלבים מסוימים עשויים להימשך זמן רב יותר או להתבטא בדרכים שונות, הם תמיד היו ברורים.
היא קבעה דפוס התנהגות דומה בכל מצבי ההתעללות והיא ראתה כיצד דפוסי התנהגות אלו חוזרים על עצמם במחזוריות. כך מעגל ההתעללות של ווקר עוזר לנו להבין מערכות יחסים פוגעניות.
מחקר עדכני מסביר שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממעגל ההתעללות. מכיוון שכמעט בלתי אפשרי להימלט, ההשלכות על המתעללים הן קשות. התוצאה יכולה לפעמים להיות קטלנית. אלימות מגדרית כרוכה באובדן אישיות. אובדן זה כולל גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.
מעגל ההתעללות: שלבים של התעללות
כאן נדבר על מעגל ההתעללות של ל. ווקר. זוהי אחת התיאוריות הנפוצות ביותר לגבי השלבים של מערכת יחסים פוגענית.
שלב בניית מתח
בשלב זה, יש הסלמה הדרגתית של המתח. ווקר אפיין זאת בתדירות של מאבקים מתמשכים ומעשים אלימים. לשלב זה אין בהכרח משך מסוים. זה יכול להימשך שבועות, חודשים או שנים. במהלך השלב הזה, יש אירועים הכוללים קנאה, צעקות או ריבים קטנים.
הקורבן מפרש את העלבונות וההתעללות המילולית הללו כמקרים בודדים שנמצאים בשליטה. התוקפן חווה שינויים פתאומיים במצב הרוח והם כועסים על דברים לא חשובים. לעתים קרובות הם מתוחים ו/או עצבניים.
הקורבן מנסה להרגיע את העניין. הם לא רוצים לטלטל את הסירה. הם מאמינים שאם ירגיעו את התוקפן, זה יסיים את הסכסוך. הקורבן נוטה להאשים את עצמו ולהצדיק את התנהגות התוקף. בכל פעם שיש אירוע של תוקפנות קלה, המתח גובר אצל התוקפן. הפסיביות לכאורה של הקורבן מחמירה את התוקפן והם לא עושים שום ניסיון לשלוט ברגשותיהם.
אלימות חריפה
זהו השלבים הקצרים ביותר מבין שלושת השלבים. אלימות מתפרצת בשלב זה. יש חוסר שליטה, וזו הסיבה שהתוקפנות הפיזית, הפסיכולוגית ו/או המינית מתרחשת. הקורבן חווה חוסר אמון וחרדה והם נוטים לבודד את עצמם. הם עשויים להרגיש חסרי אונים ביחס למה שקרה. בדרך כלל הם מחכים מספר ימים לפני שהם מבקשים עזרה.
שלב הפיוס/ירח דבש
בשלב זה, התוקפן לרוב מבקש סליחה ומבטיח לקורבן שזה לעולם לא יקרה שוב. הם משתמשים באסטרטגיות מניפולטיביות כדי לוודא שהקשר לא יסתיים.
כאשר הקורבן מקבל מתנות, הזמנות או הבטחות, זה לא עושה דבר מלבד חיזוק ההתנהגות האלימה. המתח שהצטבר במהלך בניית המתיחות ושלבי האלימות החריפה נעלם.
בשלב זה, קשה לנשים לדווח על המצב שעובר עליהן. השינוי הפתאומי הזה בגישה גורם להם לחשוב שזה היה אירוע חד פעמי שלעולם לא יחזור על עצמו. הקורבן רוצה להאמין שהמתעלל לעולם לא יעשה דבר כזה שוב. העובדה שהתוקף נראה רגוע מחזקת את האמונה שהם יכולים להשתנות. ההתנהגות האוהבת שלהם היא הוכחה לכך. שלב הפיוס הזה מסתיים ברגע שמתחילים שוב תקריות קטנות.
"כל שעה ביום או בלילה זה טוב להגיד מספיק ולסיים שלב בחייך שהיית רוצה שלא חיית."
-Raimunda de Penaflor-
איך שוברים את מעגל ההתעללות?
כדי לשבור את מעגל ההתעללות, על הקורבן להיות מודע למצבו. מנקודה זו ואילך, הנפגע יכול להתחיל לקבל עזרה רגשית ומקצועית.
בשנים האחרונות נשפך הרבה אור בנושא זה. אנו מגלים שהבעיה הזו נפוצה ונפוצה יותר ממה שחשבנו קודם לכן. החברות הגיבו באמצעי חקיקה. עם זאת, אנחנו רחוקים מלהמגר סוג זה של אלימות.
"היה שליו, תהיו אדיבים, צייתו לחוק, כבדו את כולם; אבל אם מישהו שם את ידו עליכם, שלח אותו לבית הקברות."
-מלקולם אקס-
