הלן דויטש: נקודת מבט נשית על פסיכואנליזה

הלן דויטש הייתה האישה הראשונה בהיסטוריה של הפסיכואנליזה שחקרה פסיכולוגיה נשית. היא גם הייתה המנהלת הראשונה של החברה הפסיכואנליטית של וינה. תרומותיה הבהירו את הגישה הגברית המוחלטת שהייתה לפסיכואנליזה עד לאותה נקודה. היא גם שימשה השראה לעבודתה המאוחרת של הסופרת המפורסמת סימון דה בובואר.

הלן דויטש נחשבת לאחת המורות החשובות בתולדות הפסיכואנליזה. היא הכשירה מספר לא מבוטל של פסיכואנליטיקאים בולטים. דויטש מרד בנורמות המגדריות של היום והיה לה כוח אופי לחיות לפי הכללים שלה.

בני דורה שיבחו אותה על האינטליגנציה והיופי שלה; היא גם הייתה ממושמעת והפגינה התמדה מדהימה. עמיתיה האירופים העריכו אותה, והיא גם הייתה שחקנית חשובה בפיתוח הפסיכיאטריה באירופה.

הלן דויטש, אישה עצמאית

הלן דויטש הייתה הצעירה מבין ארבעה אחים. היא נולדה בשנת 1884 בעיירה קטנה בשם פשמיסל, חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית באותה תקופה וכיום חלק מפולין.

דויטש באה ממשפחה יהודית עם ראש פתוח שלא חסכה בהוצאות על חינוך ביתה הפרטי. זה היה מאוד חריג באותה תקופה, מכיוון שלרוב הנשים לא הייתה גישה לחינוך פורמלי.

אביה של הלן היה עורך דין, והלן הייתה החביבה עליו. אמה, לעומת זאת, הייתה סמכותית ומרוחקת. היא הפגינה מעט מאוד חיבה לבתה. הלן הייתה ילדה מבריקה אבל הטראומה מניסיון אונס על ידי אחיה הגדול, יחד עם ההזנחה של אמה, גרמו לדיכאון וחרדה.

כשהייתה בת 16 ניהלה רומן עם הרמן ליברמן, גבר נשוי מבוגר. למרות שזו הייתה שערורייה ענקית עבור משפחתה והקהילה, להלן לא היה אכפת.

אהובה היה מנהיג סוציאל-דמוקרטי בולט והיו ביניהם מערכת יחסים סוערת. למרות הדרמה, דויטש הלך בעקבות ליברמן לווינה, כשנבחר לפרלמנט. בזמן שדויטש שהה בוינה, היא פגשה אישה בשם rosa luxemburg שהפכה למודל חיקוי חשוב בחייה.

לימודים ואתגרים

בשנת 1907 החלה הלן דויטש ללמוד רפואה באוניברסיטת וינה. במחלקה היו אז רק שבע נשים, כולל דויטש.

זמן קצר לאחר מכן היא סיימה את מערכת היחסים עם ליברמן ועברה למינכן. שם היא למדה התמחות בפסיכיאטריה בהדרכתו של אמיל קראפלין. ב-1912 היא קיבלה את התואר שלה ומיד התעניינה בפסיכואנליזה.

באותה שנה נישאה לפליקס דויטש, דוקטור לרפואה פנימית שהיה במקרה הרופא האישי של זיגמונד פרויד. הלן החלה לעבוד כסייעת רפואית במרפאה הפסיכיאטרית באוניברסיטת וינה, שם שובצה למחלקה לנשים. חוויה זו בקליניקה שימשה השראה לכל עבודתה המאוחרת. מאותו רגע החליטה הלן דויטש להתמסר ללימודי הפסיכולוגיה הנשית.

היא התחילה פסיכואנליזה עם זיגמונד פרויד. עם זאת, הרופאה המפורסמת הפסיקה את הפגישות שלה לאחר שנה, ואמרה שהיא לא הראתה שום סימני נוירוזה. מאוחר יותר, היא עשתה ניתוח חדש עם קארל אברהם בברלין. ב-1917 נולד לה בנה היחיד, מרטין, שהפך לפיזיקאי בולט.

תרומותיה של הלן דויטש

דויטש מעולם לא היה מתנגד לפסיכואנליזה הקלאסית. היא עבדה עם המושגים המהותיים של התיאוריה, אבל היא הביאה פרספקטיבה חדשה לשולחן.

הלן ניסתה ליישם את כל המושגים בפסיכולוגיה נשית, והפכה אותה לפסיכואנליטיקאית הראשונה שכתבה ספר בנושא. היא הדגישה את חקר הנרקיסיזם, וניתחה כיצד הוא מתבטא אצל גברים ונשים.

דויטש העזה להתייחס גם לנושא הארוטיקה הנשית והיולדות. למרות שזה אולי נראה קשה להאמין, עד שהיא הגיעה, פסיכואנליטיקאים התעלמו לחלוטין מהאימהות.

היא עודדה את פרויד לחקור את הפסיכולוגיה הנשית ונתנה פרשנות בונה משלה לרעיון הפסיביות הנשית, התבוננות פנימית שהקלה על האינטואיציה.

דויטש עברה לאירופה בשנת 1935. היא קבעה את עצמה בבוסטון, שם עבדה כפסיכיאטרית נלווה בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס.

ספרה הפסיכולוגיה של נשים הפך במהרה לקלאסיקה מהותית של המחשבה הפמיניסטית.

בעלה של הלן נפטר ב-1964. דויטש מת ב-1982, בגיל מבוגר של 97. שמה ומורשתה זוכים להערכה רבה הן באירופה והן באירופה.

לסיכום, הלן דויטש הראתה לעולם שנשים יכולות להצליח בכל תחום ושגברים ונשים לא כל כך שונים. דויטש סלל את הדרך לפסיכולוגיה נשית, שבקושי התחילה להתבסס באותה תקופה.