הפרעה ציקלותימית: תסמינים, גורמים וטיפול
המאפיין העיקרי של הפרעה ציקלותימית הוא מצב תודעתי משתנה כרונית. כולנו מכירים מישהו שיש לו שינויים דרסטיים במצב הרוח, שעוברים מעצב לשמחה תוך מספר ימים. ובכן, ייתכן שהאנשים האלה סובלים מהפרעה ציקלותימית.
מצב הרוח של אדם עם הפרעה ציקלו-תמית נע בין מצבים של "אושר" דרמטי למצבי דיכאון. כלומר, יש שינוי ניכר במצב הרוח שרוב האנשים לא יחשבו כ"נורמלי".
כעת, חשוב להבחין בין הפרעה ציקלותימית להפרעה דו-קוטבית. הפרעה דו קוטבית חמורה יותר מכיוון שהתסמינים שלה חמורים יותר. בהפרעה ציקלותימית, למטופל לא יהיו אפיזודות כלשהן העומדות בקריטריונים של אפיזודה דיכאונית, מאנית או היפומאנית (DSM-V).
קריטריונים להפרעה ציקלותימית
על פי ה-DSM-V, הקריטריונים האבחוניים למצב זה הם הבאים:
א. נוכחות של תקופות רבות של סימפטומים היפומאניים ותסמינים דיכאוניים שאינם עומדים בקריטריונים לאפיזודה של דיכאון מג'ורי לאורך תקופה של שנתיים לפחות.
הערה: בילדים ובני נוער משך הזמן הוא לפחות שנה.
ב. במהלך תקופה של שנתיים או יותר (שנה לילדים או מתבגרים), האדם לא הפסיק להציג תסמינים במשך יותר מחודשיים בכל פעם.
ג. לא התרחשה אפיזודה דיכאונית מג'ורית, אפיזודה מאנית או אפיזודה מעורבת במהלך השנתיים הראשונות.
הערה: לאחר השנתיים הראשונות של ההפרעה הציקלותימית, ייתכנו אפיזודות מאניות או מעורבות על ההפרעה הציקלותימית. במקרה זה, גם הפרעה ציקלותימית וגם הפרעה דו קוטבית I הם האבחנה. לחלופין, הפרט יכול לחוות אפיזודות דיכאון גדולות (במקרה זה מאובחנים הפרעה ציקלו-תמית והפרעה דו-קוטבית II).
ד. הסימפטומים של קריטריון A אינם מוסברים על ידי נוכחות של הפרעה סכיזואפקטיבית. הם גם לא מונחים על סכיזופרניה, הפרעה סכיזופרניפורמית, הפרעת הזיה או הפרעה פסיכוטית לא מוגדרת.
ה.תסמינים אינם נובעים מהשפעות פיזיולוגיות ישירות של חומר (כלומר תרופה או תרופה), או ממחלה רפואית (כלומר יתר בלוטת התריס).
ו.תסמינים גורמים לאי נוחות או פגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתחומים חברתיים, תעסוקתיים או חשובים אחרים בפעילותו של הפרט.
מאפיינים אבחונים
כפי שאמרנו בהתחלה, הפרעה ציקלותימית מורכבת משינוי כרוני של מצב הנפש של האדם. זה כרוך בתקופות רבות של תסמינים היפומאניים ותקופות של תסמיני דיכאון, הנבדלים זה מזה. היפומאניה פירושה מצבי רוח מרוממים שאינם מגיעים לרמה של מאניה, אך כן גורמים לעצבנות ולעמדות כפייתיות קלות.
הסימפטומים של היפומאניה אינם מורגשים רוב הזמן. ראשית, כי המטופל עצמו מרגיש יציב. שנית, כי זה לא תמיד גורם להידרדרות משמעותית בעבודה, במשפחה או בסביבה החברתית שלהם.
מסבך את האבחנה עוד יותר, קל לבלבל היפומאניה רק עם "אושר" או היפראקטיביות קלה. מאניה, לעומת זאת, מוגדרת כקונטרה לדיכאון. המטופל אופורי ומרומם.
כמו כן, בהפרעה ציקלוטומית, תסמיני דיכאון אינם מספיקים במספרם, בחומרתם, בהכללה או במשך הזמן כדי לעמוד בקריטריונים של אפיזודה של דיכאון מג'ורי. הפרעה ציקלותימית מאובחנת רק אם הקריטריונים של אפיזודות דיכאוניות, מאניות או היפומאניות לא מתקיימות. זה מאוד חשוב, כי זה מה שמבדיל אותו מהפרעה דו קוטבית.
התפתחות ומהלך של הפרעה ציקלותימית
הפרעה ציקלותימית מתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת. מדענים רואים את זה לפעמים כמשקף נטייה טמפרמנטית להפרעות דו-קוטביות אחרות. תחילתה של הפרעה ציקלותימית היא בדרך כלל הדרגתית, והמהלך מתמשך. קיים סיכון של 15-50% שחולה עם הפרעה ציקלו-תמית יפתח בהמשך הפרעה דו-קוטבית.
אם הופעת תסמינים היפומאניים או דיכאוניים מתרחשת בגיל המבוגר המאוחרת, על מנת שאבחנה של הפרעה ציקלותימית תהיה מתאימה, יש להבחין בבירור מהפרעה דו קוטבית והפרעות נלוות הנובעות ממצב רפואי אחר (כלומר טרשת נפוצה). בילדים עם הפרעה ציקלו-תמית, גיל ההופעה הממוצע הוא שש שנים וחצי.
לסיכום, הפרעה ציקלותימית היא כמו האח הצעיר של ההפרעה הדו-קוטבית. יש שינוי ניכר במצב הרוח, במידה שהוא לא נחשב נורמלי אבל לא דרסטי כמו בהפרעה דו קוטבית.
עבודות מצוטטות
האגודה האירופית לפסיכיאטריה (2014). ידני דיאגנוסטיקה y estadístico de los trastornos mentales (DSM-5), 5ª Ed. מדריד: מאמר מערכת Médica Paneuropeana.
