ספירלת התלונות
כמה אתה מתלונן במהלך היום? עצור לרגע ותחשוב על זה...
לכל אחד מאיתנו יש בדרך כלל אוסף של תלונות שמחכות לשחרור. אנחנו מתלוננים על העבודה, על בן הזוג שלנו, על אותו חבר, על איך התייחסו אלינו במסעדה האחרונה שהלכנו אליה....הרשימה יכולה להמשיך עוד ועוד.
אם לאסון שלך יש פתרון, למה אתה מתלונן?
אם אין לו אחד, למה אתה מתלונן?
- פתגם מזרחי -
התלונות הופכת להתמכרות בחברה של היום. זה מעגל קסמים. אחרי שזרקנו את כל מה שלא הרגיש לנו טוב, אנחנו חוזרים לשגרה הרגילה, בעוד התלונות לאט לאט קבורות ונשכחות, רק כדי לחזור שוב ב"טריגר" הבא.
יש אנשים שהופכים תלונות לדרך חיים. אין יום אחד שלא קורה בו משהו שהם רוצים להתלונן עליו.
אנחנו יכולים להשתמש בתלונות לפעמים כדרך לפרוק או כשסתום מילוט, אבל הבעיה מגיעה כשאנחנו נאחזים בה ואנחנו הופכים אותה למשהו חיוני בחיינו. בדרך זו, אנו ממקדים את תשומת הלב שלנו לשלילה.
אם נחשוב על זה, ספירלת התלונות לא לוקחת אותנו לשום מקום; להיפך, זה משתק אותנו. הפסיכולוגית ג'ואן גאריגה מאשרת ש"התלוננות מורידה את החיוניות שלנו".
להתלונן לא משנה מצבים, וגם לא את האנשים או את הדברים, זה רק מודיע לאחרים שאנחנו לא מרוצים מהמציאות.
להתלונן לא פותר כלום, מלבד היותה דרך לשחרר קצת קיטור. אבל כשהתלונות חוזרות על עצמן, היא אפילו לא מספקת את המהדורה הזו, אלא היא חסרת תועלת מכיוון שהיא לא מספקת פתרונות.
האם אתה מאמין שבגלל שאתה מתלונן הרבה המצבים ייראו אחרת? או שהכל ייפתר כאילו בקסם?
לפעמים, התלוננות מעידה גם על חוסר אחריות לאנשים ולמצבים, או על הנאה להיות קורבן.
בטח אתה מכיר מישהו שמתלונן על המצב שלו אבל לא עושה כלום כדי לפתור אותו. הם רק רוצים לדבר על זה, להתמקד בשלילי, בלי לחפש פתרונות או חלופות. זה הוסדר.
עליך לזכור שכאשר אנו מתלוננים, אנו מאשימים אחרים או נסיבות באומללותנו, ואנחנו נשארים פטורים מכל אחריות, כאילו טובתנו תלויה בעולם החיצון. ואנחנו קורבנות של המציאות שלנו.
להתלונן זה לא מחזק. זו דרך לסרב לקבל ולקבל אחריות, משתקת פעולה ולחסום את העתיד.
כאשר אנו מתלוננים, אנו מצהירים שהדברים לא התנהלו כפי שחשבנו שהם יתנהלו או שהאדם השני לא פעל כפי שרצינו, ולכן אנו מבקשים פתרון. אבל התלונה לא נפתרת מבחוץ, אלא דווקא מהפנים שלנו.
לא שווה שום דבר להתלונן אם לאחר מכן לא מעמידים את עצמכם במשימה של מציאת פתרונות או חלופות. אפילו לפעמים רק עצירה, התבוננות והבנה של מה שקרה יספיקו. זו ההחלטה שלנו להפנות את האנרגיה שלנו לחיות או למות לאט לאט.
הבה נשאל את עצמנו בכנות מה התלונה משרתת אותנו, או אם היא תאפשר לנו לגלות מה בדיוק אנחנו צריכים.
היום יש יוזמה דרך האינטרנט שמציעה להפסיק להתלונן על דברים יומיומיים. מחברי התנועה הזו, בלנקפיין ופלגרים, מבטאים את החשיבות והיתרונות של הוויתור על התלוננות למשך חודש. מצד אחד, נמצא רמה גבוהה יותר של אושר, ומצד שני, נבין יותר לעומק כיצד אנו מתקשרים עם הסובבים אותנו, הם אישרו.
ואתה, האם תוכל לבלות חודש שלם בלי להתלונן?
