פענוח הפחד מהלא נודע
הרעיון של הפחד מהלא נודע נחקר על ידי זיגמונד פרויד ויש לו קשר רב למה שמגיפת הקורונה שחררה בעולם. אנשים רבים חוו ייסורים שלא הרגישו מאז ילדותם. זה מצב של תחושת פגיעה, ואפילו חסרת אונים, מול כוח עליון כלשהו.
זוהי תחושה בסיסית שמתבטאת כאשר מישהו חווה את הפחד מהלא נודע: מצוקה ילדותית. אנו חשים ייסורים כי זהו פחד שכאילו סוגר אותנו מכל עבר. זה לא אותו דבר כמו פחד ממשהו ספציפי שאנחנו יכולים לזהות אלא משהו בלתי צפוי שמגיע עם הרבה צללים.
המגיפה הגבילה מאוד את האפשרויות שלנו לפעול, בדיוק כמו כשהיינו ילדים. זה גרם לכך שאנו תלויים לחלוטין במי שמוביל אותנו, באלה שמקבלים החלטות, ואפילו במקרה. אנחנו כמו ילדים יחפים שנותרו לנפשם ביער חשוך.
"הרגש העתיק והחזק ביותר של האנושות הוא פחד, והסוג העתיק והחזק ביותר של פחד הוא הפחד מהלא נודע."
-HP Lovecraft, אימה על טבעית בספרות -
איך עובד הפחד מהלא נודע?
לפני שפרויד בחן את זה, הפחד מהלא נודע נחשב לחדש ומאיים, מה שהוליד אימה רק בגלל העובדה שהוא לא ידוע. אבי הפסיכואנליזה הפך את הפרספקטיבה הזו על ראשה. הוא ניגש לנושא באמצעות שני מושגים: המוכר והמוזר.
המוכר הוא הדברים המוכרים לנו ושנותנים לנו תחושת ביטחון, שכן זה חלק מהחוויה הרגילה שלנו. אנשים, מצבים, מרחבים, רעיונות, רגשות וכו' הם חלק מהסביבה שאנו יכולים לקרוא לה "מוכרת".
מה שאנחנו יכולים להגדיר כמוזר, לעומת זאת, הוא מה שאנחנו מוצאים מחוץ לאזורים שבהם אנחנו נעים. זה לא כל כך מה שאנחנו לא יודעים אלא מה שאנחנו לא מכירים. אנחנו יודעים מעט או כלום על זה. זה לא חלק מחיי היומיום שלנו, וגם לא מבינים את ההיגיון שלו או שיש לנו מושג איך לתפוס או להתמודד איתו.
הדינמיקה בין המוכר למוזר
עבור פרויד, הפחד מהלא נודע מתרחש כאשר המוכר הופך למוזר או המוזר הופך למוכר. זה לא כל כך החדשות שלו שמפחידה אותנו, אלא, ההפיכה של משהו שנראה לנו מוכר למשהו מוזר, ולהיפך. המעבר מאחד לשני הוא זה שמוליד את הייסורים.
כל סרטי האימה מבוססים על הנחת היסוד הזו. דרקולה מפחיד כי הוא זהה לכל בן אדם אחר, ובו בזמן שונה לחלוטין. הפחד גובר בצורה ניכרת כשהספירה האלגנטית ההיא הופכת בצורה נוראית למפלצת מתועבת.
אם דרקולה היה ערפד כל הזמן, בהחלט היינו חוששים ממנו, אבל בדרך אחרת; זה לא יהיה פחד מהלא נודע. יכולנו פשוט להסיט את מבטנו, להפנות עורף או להסיר אותו ממחשבותינו. אבל, מכיוון שהוא גם הוא וגם לא מפלצת, בסופו של דבר אנחנו קורבנות של העמימות של הווייתו ובכך, נכנסים למחוזות הפחד מהלא נודע.
זה קורה גם הפוך, כשהמוזר הופך למוכר. זה מומחש בכמה סרטי אימה, שבהם הדמות הראשית מגלה פתאום שהוא בעיצומן של יצורים מוזרים, למרות שחשב שהם זהים לו. בתינוקה של רוזמרי, למשל, נוכל למצוא את המטמורפוזה הזו שמובילה לפחד מהלא נודע.
המגיפה והפחד מהלא נודע
למגיפת הקורונה יש את כל המרכיבים שיש לסווג כפחד מהלא נודע. פתאום התחלנו לראות את כל מה שסביבנו בחשדנות.
העולם שבו עברנו פעם חסר דאגות יחסית מסתיר כעת סכנות האורבות כמעט בכל מקום. האנשים שאימצנו פעם הם כעת סיכון פוטנציאלי. הנגיף יכול להיות גם בכל מקום וגם בשום מקום; הפחד מהלא נודע גובר בגלל העובדה שאנחנו לא יכולים לראות אותו.
בנוסף לכך, אפילו לא קרובי משפחה או חברים מהימנים אין את היכולת להפחית את הסיכון לנגיף זה. מה שאנחנו כן יודעים זה שההשפעות שלו יכולות להיות הרסניות לחלוטין ושהאפשרות הכי טובה שלנו היא להתחבא מזה. מה שהיה מוכר לנו הפך כעת מוזר. נראה שהנגיף, הזר הזה בחיינו, נמצא כעת בכל מקום ומשתלט על כל מה שאנו רואים ויודעים.
התמודדות עם הפחד מהלא נודע
איך אתה יכול להתמודד עם הפחד מהלא נודע? הדבר הראשון הוא לדעת באופן אובייקטיבי את האיום. במקרה של נגיף הקורונה, עליך להקפיד על מידע מוכח מדעית, בעיקר לגבי צורות ההידבקות. אם כולנו נקשיב לעצתם, מקורות ההדבקה יפחתו. עיקר העניין טמון במגע ההדוק שלנו עם אנשים וחפצים. אנחנו צריכים להיות זהירים ביותר במצבים אלה.
כדאי גם לזכור שלמרות שאתה עשוי להרגיש ילד, אתה בעצם מבוגר. בגלל זה, יש לך מרווח של אוטונומיה ואפשרויות. ועד כמה שזה מוגבל, אתה חייב להשתמש בו ואתה צריך להחליט איך אתה הולך לנהל את הרגשות שלך ואת השגרה החדשה שלך. אתה צריך לחזק את הלב שלך ולהאמין בעובדה שגם ברמה האישית וגם כמין, לכולנו יש כלים להגן על עצמנו.
