גברים מפחדים מדי, ונשים אידיאליסטיות מדי
אהבה לא תמיד הייתה כל כך מסובכת. לפני שהרעיון של אהבה רומנטית השתרש בתרבות המערבית, לגברים ולנשים היו מערכות יחסים יציבות יותר. אבל היום אנחנו מתלבטים בתוך שתי מציאויות פרדוקסליות: מצד אחד, הרוב רוצה למצוא את אותו אדם מדהים שיסמן לפני ואחרי בחיי האהבה שלו; מצד שני, גם הרוב, פוטרים את עצמם מהרעיון של "אהבת אמת".
במילים אחרות, אנשים רבים רוצים את היתרונות של אהבה, אבל הם לא רוצים לשלם את המחיר. ניתן לראות את המושגים הזויים הללו אצל גברים ונשים כאחד. עם זאת, גברים חווים אותם בצורה אחת, בעוד שנשים עושות זאת בצורה אחרת.
"אהבה זה לא רק לרצות מישהו, זה להבין אותו."
-פרנסואז סאגאן-
רוב הגברים אינם מודעים לפחד שלהם מאהבה. כמעט כולם בוחרים להיות חסרי עניין בנושא, לעבור את מערכת היחסים מבלי להקדיש זמן לומר "איזו עיניים יפות יש לך", או להיות ציניים לגבי חיבה. נשים, לעומת זאת, בדרך כלל מומחיות באידיאליזציה תחילה, ובהמשך פיחות של הגברים שאיתם הן בונות מערכות יחסים.
גברים והפחדים שלהם
הפחד הגדול ביותר של רוב הגברים הוא מחויבות. למרות שהמילה נראית מאוד ברורה, יש לה למעשה מספר משמעויות. כל אחד מבין מחויבות בצורה אחרת.
יש הסבורים שמחויבות פירושה לתת לאישה יותר מדי ציפיות, ולכן הם צופים בקפידה בכל צעד שהם עושים במערכת היחסים. אחרים חושבים שמחויבות מתרחשת כשהם פותחים את ליבם ומראים לאישה מה הם נושאים בפנים. אחרים עדיין חושבים שלהיות מחויב זה כאשר מערכת היחסים נמשכת מעבר לפרק זמן מסוים. הפחד של כל גבר מקבל צורה משלו בהתאם לתחושתו.
מנקודת מבטו של ד"ר חואן דיוויד נסיו, פסיכואנליטיקאי ארגנטינאי ידוע המתגורר בפריז, כל הפחדים הללו מגיעים ממקור אחד: הפחד לאכזב או "לבגוד" באמהותיהם. עמוק בפנים הלא מודע שלהם, הם מחויבים לכל החיים לרעיון שרק לאמם מגיעה אהבתם הנצחית, ושהם לא מסוגלים לחוות את התחושה הזו עבור נשים אחרות.
זהו שורש הפחד שלהם, שרבים מביעים אותו באומרם ש"משהו חסר" אצל הנשים שאיתם הם יוצאים. הגברים האלה עוברים ממערכת יחסים כושלת אחת לאחרת. אם הם היו בודקים ביסודיות את מה שקורה בדרך כלל, הם היו מגלים שהם האשמים בחבלת ההזדמנות לבנות מערכת יחסים אמיתית עם חוסר זהירות, חוסר רגישות או צורך בשליטה. ואחר כך, הם מתלוננים שאף אישה לא מסוגלת לעמוד בסטנדרטים שלהם.
נשים והאידיאליזציות שלהן
נשים רבות גם בונות טירות פנטזיה משלהן שבהן הן משחקות נסיכה. שם הם יוצרים סיפורי אהבה בלתי סבירים, שבהם הגבר היחיד שיכול להיות "הנסיך" שלהם הוא זה שיכול להתמודד עם הנוירוזות וחוסר הביטחון שלהם. הם רוצים איזה "ג'נטלמן מנומס" שיוכל לתת להם את תחושת הביטחון שהם חסרים ולהגן עליהם מקשיי החיים.
רוב הנשים היו אומרות לא, הן רואות את עצמן כנשים מודרניות ועצמאיות. עם זאת, הם עוברים את החיים מקפצים ממערכת יחסים למערכת יחסים.
בכל פעם שמערכת יחסים אחת מסתיימת, הם אומרים לעצמם ש"גברים לא שווים את זה", או שהם מרגישים מאוכזבים מהגבר הזה כי הוא לא היה כמו שהוא נראה בהתחלה. אבל עמוק בפנים הם כמהים לגבר שיתנהג כמו אישה. הם נאבקים להבין שהמין השני הוא בדיוק זה: ההיפך.
אם הם היו חופרים קצת יותר לעומק, הם היו מגלים שהאכזבה שלהם ופיחות בגברים נובעים מהרגשה מרומה מהפנטזיות שלהם. גברים לא מתייחסים אליהם כמו לנסיכות או למלכות שהם.
אולי לגברים נמאס מההפכפכות שלהם. אולי הם לא רואים בהם נשים אמיתיות, או לא מגנים עליהם כמו ילדים מפונקים. אולי הם לא מתנהגים כמו האבירים בשריון נוצץ שהם צריכים להיות. הטעות שלהם היא להיות אנשים מבשר ועצמות, לא נסיכים.
פנטזיה ומציאות
אהבה זה לא קל. גם לא לתת לעצמך להיות נאהב. אבל זה הופך לבלתי אפשרי כאשר האנשים בזוגיות נאחזים בפנטזיות הילדותיות שלהם ומסרבים לוותר עליהם. הם הופכים אהבה להישג בלתי אפשרי.
הם הופכים חסרי יכולת להעריך ולהעריך את כל הסתירות שהופכות אותנו לאנושיים. האדם האחר צריך לקבל את הסתירות הללו, מבלי לנסות לשנות אותן, אם הוא באמת מאוהב.
