צורת המים: המפלצות האמיתיות של החיים

בקולנוע, טקס האוסקר הוא אירוע השנה, ובשנת 2018, צורת המים הייתה המנצחת הגדולה. יוצר הסרטים המקסיקני גיירמו דל טורו ידוע בסגנונו הייחודי של ערבוב פנטזיה ומציאות, מוקסם ממפלצות מאז שהיה ילד. סרטיו מטביעים את הקהל בפנטזיה פואטית שבה המראה מטעה.

הוא שובה את הקהל באסתטיקה המיוחדת שלו. לא רק ש-The Shape of Water נעים חזותית, אלא שהוא גם מדבר על אהבת אנשים שונים ממך. זו שיחה נחוצה מאוד בימים אלה. הסרט מזמין אותנו לאמץ את השונות שלנו ולשבור מחסומים חברתיים.

צורת המים היא כמו היפה והחיה המודרנית, אבל טובה יותר. כאן, החיה לא צריכה להפוך לאדם, ויופי לא צריכה להיות נסיכה. למרות שזה סרט פנטזיה, דל טורו גורם לו להרגיש מציאותי.

איך? על ידי החזרה לשנות השישים ומכירה לנו דמויות שמרגישות מאוד אמיתיות וניתנות לקשר. הדרך שבה הוא משלב בין פנטזיה למציאות גורמת לנו להאמין באמת במה שאנחנו רואים. זה, יחד עם עיצוב התפאורה ה"קסום" והמוזיקה, הופכים את The Shape of Water לסרט החובה של 2018.

נושא האחרות בצורת מים

נראה שההיסטוריה תמיד מתגמלת גברים לבנים מערביים שהם חזקים וחזקים. בינתיים, כל השאר נתפסים כנחותים. נשים, הומואים, מהגרים, אנשים שחורים, כולם מוצלים, והמאבק שלהם לשוויון זכויות נמשך הרבה יותר מדי זמן.

גיירמו דל טורו שם את עצמו בקטגוריה הזו של "אחרות", כמקסיקני שחי בארה"ב. לא משנה כמה הוא יוצר קולנוע טוב, הוא לעולם לא יוכל להתנער מהתווית של מהגר.

מאז שהיה ילד הוא היה שונה, בעל דמיון, מוקסם מהפנטזיה: תכונות שהביאו אותו לפסגת עולם הקולנוע. סרט יכול למחוק מחסומים או לחזק אותם.

יש לה את הכוח לשנות את העולם ולהסיט את השיח הפוליטי. עם The shape of water, גיירמו דל טורו מכבד את האחרות, מחבק את השונות ושובר חומות.

הסרט מתחיל עם אישה שחיה לבדה בשנות ה-60. למרות הבדידות שלה, היא נראית מאושרת ועושה את אותה שגרה כל בוקר לפני העבודה. היא מכינה ארוחת בוקר, מנקה את הנעליים שלה ומאוננת באמבטיה.

היא אישה נורמלית לחלוטין, והסצנות האלה נורמליות להפליא בהשוואה לאופי הפנטסטי של שאר הסרט. האישה, אליסה, אילמת ויתומה, אבל אף אחד מהדברים האלה לא מנע ממנה להיות עצמאית. היא מנקה מעבדה ממשלתית סודית למחייתה. זה המקום שבו היא מתיידדת עם זלדה, עמית אירופאי אפריקאי לעבודה.

שתי הנשים נמצאות בתחתית ההיררכיה במעבדה. לא רק שהן נשים, אלא שהן עושות את העבודה המלוכלכת. הם נתפסים כחסרי משמעות, והיותם אילמים ושחורים בהתאמה לא עוזר למצבם.

בינתיים, הגברים הלבנים החזקים נמצאים בצמרת. ואז אתה פוגש את חברה של אליסה ג'יילס, אמן הומו ותיק שחי עם החתולים שלו. שלוש הדמויות הללו מייצגות אחרות. במהלך הסרט, אתה רואה הרבה מצבים לא נוחים וקשים של גזענות, הומופוביה, סקסיזם וכו'.

באמצע המלחמה הקרה ובמהלך פריחת המסע בחלל, מגיע למעבדה יצור מוזר שנלכד מהאמזונס. היצור זכה להערצה באמזונס, התייחס אליו כמו אל. יש לו מאפיינים דומים לבני אדם, אבל זה גם דו-חי.

אליסה מוצאת אותו ומרגישה אליו חיבה מסוימת. למרות שהיא אדם לא מושלם שלא יכול לדבר, היצור מתבונן בה ללא שום דעה קדומה, אפילו בלי לשים לב שהיא לא יכולה לדבר. השניים מפתחים קשר מאוד מיוחד.

היצור הופך לנקודת מחלוקת בין הרוסים לאירופים. הם מתעללים בו ורוצים להרוג אותו כדי שיוכלו ללמוד אותו. אבל אליסה, חבריה ומרגל רוסי מהמעבדה עושים כל שביכולתם כדי להציל אותה.

בסיפור הזה, הגיבורים הם המיעוטים והנבלים הם החזקים. זו אמירה פוליטית למדי בעולם פנטזיה כזה. ולא רואים רק גבורה בדמויות הריאליסטיות, אלא גם את האדם-דו-חי, שהוא אחר אפילו בין השאר - יחיד, שונה ומעונה.

צורת האהבה

ספקטרום הצבעים שנבחר לסרט מזכיר את עולם המים: ירוק וכחול קרירים. מהתפאורה ועד התלבושות, הכל סובב סביב מים. הכותרת עצמה מעניינת כי למים אין צורה, בדיוק כמו לאהבה. דל טורו הסביר יותר מפעם אחת שהכותרת היא התייחסות לאהבה, שאין לה צורה ואין לה גבולות.

דל טורו גם הודה שהזרע לסרט נשתל במוחו כשהיה ילד. זה היה כשראה את יצור מהלגונה השחורה. העלילה דומה, אבל המפלצת והילדה לא נגמרות ביחד.

דל טורו חשב שזו טעות, כי הוא הזדהה מאוד עם המפלצת. הרי הוא היה מוזר ושונה ונדחה על ידי רוב האנשים. הוא חשב שעליו ליצור סיפור אהבה מסוג זה כדי להראות שלאהבה אין גבולות. הוא רצה להראות שכל אחד יכול להתאהב וליהנות מאהבה בדרכו שלו.

כך נולד צורת המים, סיפור שבו החיה לא צריכה להפוך לאדם או לנסיך כדי להיות עם אהובתו, ושבו היופי אינו שייך לבני המלוכה ואינו אישה בלתי ניתנת להשגה. יופי, אבל אישה שנלחמת על עצמה ומעריכה את עצמה.

המפלצות האמיתיות בצורת מים

למרות המראה, המפלצת הגדולה ביותר בסרט היא קולונל ריצ'רד, האיש שלכד את "המפלצת". הוא עוצמתי, שאפתן וביקורתי כלפי כל מי שאינו כמוהו.

יש רגע די חזק שבו הוא מדבר עם זלדה על המפלצת. הוא מעז לומר "אלוהים ברא אותנו בצלמו ובדמותו", תוך שהוא רומז שאין ל"מפלצת" כבוד. אבל אז הוא מתקן את עצמו ואומר שאלוהים דומה לו יותר מאשר זלדה.

למרות שהוא לא אומר זאת במפורש, הוא מביע כלפיה יחס גזעני מאוד. הוא מבהיר שאלוהים הוא אדם לבן, ורק גברים לבנים נבראו בצלמו.

הוא גם מנצל את כוחו לרעה, מתנגד ומטריד מינית את זלדה ומדכא את אשתו. ריצ'רד מכיר היטב את ההיררכיה: קודם באים גברים לבנים, אחר כך נשים לבנות, ואחר כך כל השאר. מי המפלצת האמיתית כאן?

צורת המים משאירה אותך מלא תקווה, בניגוד לסרטים הטרגיים יותר של דל טורו. הוא מזמין אותנו להניח בצד את הדעות הקדומות שלנו וליהנות ממכתב האהבה הפנטסטי הזה לזולת ולגיוון, משהו שכולנו צריכים הרבה יותר ממנו בחיינו.