טיפול בחשיפה למראה: במה מדובר?

טיפול בחשיפה למראה היא טכניקה פסיכולוגית לגוף ולנפש. זה עוזר לטפל בדימוי גוף שלילי, להפחית חרדה ולהתיר את הקשרים שמעצימים דיכאון. בקיצור, זוהי אסטרטגיה יעילה ביותר לעזור לך לאהוב ולהתפייס עם האדם שמול המראה, ההשתקפות הזו שעלולה להפחיד אותך.

נשים וגברים רבים מתעבים את מה שהם רואים במראה. זה גורם להם לאי נוחות, מתוחים ואפילו מפוחדים. יש אנשים שרואים שומן במקומות שאין בהם. אחרים רואים קמטים, כיעור, צלקות... גוף מלא בפגמים. זהו תהליך לא מודע במקצת, שבו המראה הופכת למושא של עינויים ולגורם המגדיר העיקרי של ההערכה העצמית והזהות של הפרט.

עיוותים אלו מתבטאים לרוב בפתולוגיות כמו הפרעות אכילה והפרעות דיסמורפיות. בואו נסביר ניגוד משמעותי. מצד אחד, אדם בריא מתבונן בהשתקפות גופו בקבלה ובגאווה. מצד שני, מטופלים הסובלים מפתולוגיות אלו חשים גסות כלפי גופם מכיוון שהם רואים פגמים שאפילו לא קיימים. זה מוביל לאי נוחות וסבל קיצוניים.

מספר מחקרים מגלים שטיפול בחשיפה למראה יכול להיות מועיל למדי במקרים בהם חוסר שביעות רצון הגוף כה קיצוני עד שהמטופל בסופו של דבר שונא את עצמו. בנוסף, חשוב לקחת בחשבון שטיפול זה עובד בצורה הטובה ביותר כאשר המטופל גם עובד על ניהול הרגשות והמחשבות השליליות שלו. זה בטוח לומר ששני התהליכים האלה הולכים יד ביד. בואו נרחיב על זה קצת יותר.

מהו טיפול בחשיפה למראה?

טיפול בחשיפה למראה יעיל ביותר. עם זאת, מומחים עדיין לא ממש מבינים את המנגנונים שבהם המטופל מקבל לבסוף את דימוי הגוף שלו. מכיוון שאין שני מקרים דומה, הכלים הטיפוליים בהם משתמשת טכניקה זו משתנים בהתאם לצרכיו של כל מטופל.

בשנת 2016, אוניברסיטת מאסטריכט חקרה את המנגנונים שאפשרו לבולמים או לחולים עם קבלה גופנית נמוכה להשתפר תוך קצת יותר מחודש. תצפית חשובה הייתה שלעבודה דרך העיוותים הקוגניטיביים והרגשות של המטופלים היה חלק גדול בהחלמתם.

The Journal of Behaviour Therapy and Experimental Psychiatry פרסם גם מחקר מעניין של אוניברסיטת גרנדה. החוקרים הדגימו מדעית כיצד חולות בולימיות הראו רמות נמוכות יותר של קורטיזול לאחר טיפול בחשיפה למראה.

שלוש הטכניקות של טיפול בחשיפה למראה

בדרך כלל משתמשים בשתי טכניקות מאוד ספציפיות במהלך טיפול זה:

• תערוכה מודרכת: במקרה זה, הפסיכולוג המיומן מעודד ומנחה את המטופל לתאר את גופו תוך כדי הסתכלות במראה. עליהם לעשות זאת באופן ניטרלי ואובייקטיבי כאילו הם מתארים בד.
• תערוכה טהורה: המטופל מבטא בחופשיות ובאותנטיות את כל מה שהוא מרגיש וחווה כאשר הוא רואה את גופו. כמובן, הטכניקה הזו היא די אמנם כיוון שהמטופל לא אוהב את מה שהם רואים. לא פעם, הם יתארו את עצמם כמכוערים, מחרידים ואפילו מעוותים. עם זאת, זה הכרחי מאוד לתהליך הטיפולי.

כמו כן, Griffen, TC, Naumann, E., and Hildebrandt, T. (2018) הצביעו על כך ששתי הטכניקות הללו לא תמיד יעילות בכל מטופל בודד. במקרים שבהם אף אחד מהם לא עובד, טיפול בחשיפה למראה משתמש באסטרטגיה שלישית, שנוטה להקל בהרבה:

• חשיפת מראה בגישה חיובית: הכלי הזה עוזר להפחית את הייסורים של האדם (שהם די חמורים כמעט בכל מקרה). המטפל מנחה את המטופל להצביע על האזורים בגופו שהם הכי אוהבים. הכלל העיקרי שהם צריכים לפעול הוא שהם צריכים להשתמש בשפה חיובית ואינם יכולים לומר דברים שליליים על המראה שלהם. במקרה שהאדם לא רואה משהו מושך בגופו, איש המקצוע יהיה שם כדי לעזור ולעודד אותו עם משפטים כמו "אני חושב שאתה יפה", "העור שלך חלק מאוד", או "גם הידיים שלך מושך מאוד".

כיצד פועל טיפול בחשיפה למראה?

אנשים רבים תוהים כיצד ייתכן שמטופלים מראים שיפור לאחר שש מפגשים בלבד. מטופלים בבירור פחות לחוצים, רמת ההערכה העצמית שלהם עולה משמעותית, והם בסך הכל מתחילים להעריך את המראה הפיזי שלהם הרבה יותר. למעשה, במוקדם או במאוחר הם מפסיקים לחוות את הדיסמורפיה בגוף שרדפה אותם. אם מטופל באמת מראה שיפור בטיפול בחשיפה למראה, זה נובע מהסיבות הבאות:

ארבעת עמודי ההצלחה של טיפול בחשיפה למראה

שינוי של פרשנות עצמית: אדם עם הפרעת אכילה דיסמורפית או הפרעת אכילה מקשר כל מצב שלילי בחיי היומיום שלו לדימוי הגוף שלו. אם הם עושים טעות, מישהו דוחה אותם, או מישהו מאכזב אותם, הם מייחסים זאת אוטומטית למבנה הגוף שלהם. טיפול זה עוזר למגר את הפרשנויות הללו.

הטיית תשומת לב: אם למטופל יש אף חד, קרסוליים עבים, כתפיים רחבות, שדיים מועטים עד אין, או נמשים מוגזמים וכו', הם לא יתמקדו באף תכונה פיזית אחרת מלבד אלו שהם מחשיבים כפגמים. עם גישה קלינית זו, הטיה זו מאבדת כוח.

הפחתת פחד וחרדה: בעזרת טיפול בחשיפה למראה, ניתן להפחית את הרגשות השליליים של הפרט על ידי עידוד מערכת יחסים חיובית עם הגירוי הבעייתי: מבנה הגוף שלו.

מיחזור קוגניטיבי: אסטרטגיה זו מאפשרת למטופל להפסיק להעביר את התמונה שלו דרך מסנן שלילי, מעורר דחייה. עמוד זה מאפשר ליחיד להחזיר לעצמו כבוד והערכה.

אין ספק, טכניקה זו יכולה לשים קץ לעיוותים הפיזיים של אנשים רבים. זה יכול להיות כלי מצוין במיוחד למי שבלי עדיין לפתח הפרעת אכילה, דוחים את התמונה שהמראה משקפת.