דימוי גוף: זה נהדר שיש גוף ייחודי

כל אדם בונה את דימוי הגוף שלו ממה שהוא רואה במראה וגם מגורמים אחרים: תחושת עצמי או הערכה עצמית הנובעת מתפיסת הגוף, האישיות, החוויות או ההשכלה שלו. בנוסף, הסביבה החברתית והשפעת תקני היופי הופכים את דימוי הגוף לדיוקן מורכב מאוד.

ישנן דרכים רבות שבהן אדם יכול להיות לא מרוצה מהגוף שלו. יש נשים שאפילו מתקרבות למה שהחברה רואה כיפה ועדיין שונאות את המראה שלהן. נשים אחרות מרגישות שהחברה הענישה אותן על כך ששוקלות יותר ממה שנחשב "יפה" ולכן מרגישות מזלזלות. לפעמים אי שביעות הרצון היא קלה, אבל לפעמים היא כל כך עזה שהיא גורמת כל כך הרבה סבל. זה יכול להוביל בסופו של דבר לאנורקסיה, בולימיה נרבוזה, ביגורקסיה וכו'.

אנו רואים נשים שהלוואי שהן היו רזות יותר, אחרות הסובלות על כך שאינן אתלטיות או בכושר מספיק. חלקם היו רוצים להיות מפותלים יותר, בעוד שאחרים שונאים את גופם החושני.

על מנת לחסל את המחשבות הרעילות הללו צצו ארגונים מסוימים, אנשים יצרו פרויקטים כמו האגודה הלאומית להערכה עצמית. מטרת הפרויקטים הללו היא למנוע הפרעות אכילה, כמו גם להעלות את המודעות ולהעצים אנשים שאינם מאושרים בעורם.

אנחנו בטח עושים משהו לא בסדר כשנשים רוצות לשנות את הגוף שלהן ולא את דימוי הגוף שלהן

חוסר שביעות הרצון של נשים מהגוף שלהן הוא נושא שמתפשט יותר ויותר. כיום, 80% מהנשים לא אוהבות את איך שהן נראות. התפרצות חוסר שביעות רצון זו נובעת מהלחץ המתמשך שנשים חוות מדי יום ברשתות החברתיות, ברחוב, בעבודה ובמשפחותיהן. כולם מעירים על נשים וגופן, קמטים, שומן או היעדרם.

זו הסיבה שמובן שנשים בימינו דואגות יותר ויותר לתדמית שלהן. הם רוצים להיות עותק בלעדי של עולם השיווק והאופנה.

אם קחו בחשבון שהפער בין הגודל הממוצע לגודל ה"אידיאלי" תמיד גדול יותר, אין זה מוזר מדוע אומללות הנשים על גופן גדלה. הטווח של מה שמקובל מצטמצם כל הזמן, כלומר יותר ויותר נשים לא עומדות בסטנדרטים האלה.

כאשר התקן ה"נורמלי" מעורר הפרעות אכילה

החברה שלנו צריכה להסתכל על בעיית חוסר שביעות הרצון כמשהו שאנחנו יוצרים. הרחבת מושג היופי היא משהו מעבר לתכונות פיזיות. זוהי חובה של כולנו לרווחתם הרגשית של נשים רבות ששונאות את גופן כל כך שבסופו של דבר סובלות מהפרעות אכילה כמו אנורקסיה או בולימיה.