המיתוס של דפנה והפחד ממין

המיתוס של דפנה
המיתוס של דפנה, נימפה, הוא סיפור על אהבתה הכושלת עם אפולו, אל.
המיתוס של דפנה, נימפה, הוא סיפור על אהבתה הכושלת עם אפולו, אל. הסיפור מתאר, בין השורות, את מה שיש המכנים "חרדת חדירה", בעצם פחד של אישה ממין.

אי אפשר לעזוב את אפולו כשמדברים על המיתוס של דפנה, שכן הסיפורים שלהם הולכים יד ביד. הפסיכולוגיה משתמשת בסיפור כהתייחסות לתסביך דפנה, הידוע גם כ"פחד ממין ", "חרדת חדירה", "גנופוביה" או "ארוטופוביה".

דפנה הייתה דריאדה (רוח עץ או נימפה) המסורה לחלוטין לטבע ולציד. היא הייתה בתו של אל הנהר ונימפת מים. נימפת העץ הייתה יצור יפה במיוחד שהיו לו מחזרים רבים. היא דחתה את כולם ורק רצתה להיות חופשייה וליהנות מהטבע.

אביה ביקש ממנה להינשא, כי הוא השתוקק להביא נכדים. עם זאת, לנימפה לא היה אותו רצון. לפיכך, היא התחננה בפניו שיאפשר לה להיות רווקה לנצח, כמו האלה ארטמיס. אל הנהר הסכים אבל הזהיר אותה שלא יהיה קל להרחיק ממנה מחזרים שונים.

"הותקפתי על ידי עורבים וגברים עם פרצופים גרוטסקיים; הוצתתי על ידי הילד שכמעט זרק אותי ממדף; פעמיים כמעט טבעתי, וזה מה שאני לא יכול להתמודד איתו? זה הפחד שאין לי פתרונות עבורו - ילד שאני מחבב, שרוצה...לקיים איתי יחסי מין?"

-ורוניקה רוט-

המיתוס של אפולו ודפנה

בצד אחר של היער היה אפולו, אל המוזיקה, השירה, האור ואומנויות הניבוי. הוא היה בנם של זאוס ולטו, אלת היום והלילה. אחותו היחידה, ארטמיס, הייתה אלת חיות הבר. כולם התפעלו מהיופי והמיומנות שלו. היו לו גם כמה רומנים עם אלות, נימפות ואפילו בני תמותה.

פעם הוא הרג נחש פיתון עם החץ שלו ואהב להתפאר בו. זמן קצר לאחר מכן ראה את ארוס, אל האהבה, בזמן שהוא ירה באחד החצים שלו. אפולו לעג לאופן שבו השתמש בנשק, והצביע על כך שהוא עדין ומגושם. ההערה הזו פגעה מאוד בארוס.

כדי להשיב, ארוס ירה חץ זהב לעבר אפולו. ואז, הוא ירה חץ עופרת על דפנה. חץ הזהב, שהיה חץ האהבה, גרם לאפולו להתאהב מיד בנימפה. בתורו, החץ המוביל הוביל לדחייה ולקור של דפנה, שאהבה להיות פרישות.

אהבה אומללה

המיתוס של דפנה התפרש כסיפור על הפחד של כמה נשים ממין
המיתוס של דפנה התפרש כסיפור על הפחד של כמה נשים ממין.

עם חץ קופידון בליבו, אפולו הרגיש שהוא לא יכול לחיות בלי דפנה. לפיכך, הוא היה בלתי פוסק במרדף אחריה. למעשה, הוא לא היה משאיר אותה לבד לרגע ובעצם הפך לה כמו צל. זה הזמן שבו היא ברחה ליער. כמובן, אפולו ביקש מהאלים שיעזרו לו למצוא אותה והם עשו כמצוותו כדי לרצות אותו.

לאחר שמצא אותה, הנימפה קראה לאביה כדי להגן עליה מפני התיאבון של אפולו. אביה הקשיב לה וכשהאל עמד לגעת בה, עורה של דפנה החל להשתנות. הוא נעשה מחוספס, כמו קליפת עץ.

ואז שערה הפך לעלים וזרועותיה לענפים. כמו כן, רגליה הפכו לשורשים ושקעו בעפר. למרות שהוא התאכזב, אפולו הבטיח שתמיד יאהב אותה. הוא גם הבטיח לשים את העלים שלו על ראשו של כל גיבור.

כמו כן, הוא חלק איתה את כוחות הנעורים הנצחיים שלו כדי שהיא תמיד תהיה ירוקה. בימינו, משמעות המילה דפנה היא עלה דפנה. יתר על כן, אתה יכול להעריך זר עשוי מהם על ראשי גיבורים מאז.

תסביך הדפנה המבוסס על המיתוס

המיתוס של דפנה התפרש כסיפור על הפחד של כמה נשים ממין. הם לא רוצים שיגעו בהם מאף גבר, ולכן, לרבים אין בני זוג.

לתסביך דפנה יש דפוס התנהגות והוא נובע בדרך כלל מחינוך מיני מגביל בצורה לא הולמת. ייתכן גם שהם חוו התעללות במהלך הילדות או שיש להם אמונות מוטעות לגבי מיניות. חלקם, כמו דפני, רוצים בעיקר להיות רווקים לנצח וליהנות מהחופש שלהם.

במקרים מסוימים, ההתנגדות שלהם למין כל כך חזקה שהם עלולים לפתח עווית שרירים במהלך האקט. זה גורם לנרתיק להתכווץ וגורם למין להיות כואב. לרוב תסמינים אלו מופיעים אצל נשים צעירות אך עשויים להיות נוכחים גם אצל מבוגרות.