שני סיפורים לנשמה
לעתים קרובות אנו עוברים מצבים קשים בהם איננו יכולים למצוא נחמה באנשים סביבנו. מלאי ספקות וללא תמיכה שאנו יכולים לפנות אליה, אנו טובעים יותר ויותר בבעיה הזו. האם ידעת שלפעמים סיפורים יכולים לעזור לך להבין את הפתרון או להרגיש טוב יותר?
סיפורים יכולים לשמש כמנורה ששופכת אור על הבעיה, וגם כמזור לנפשנו. להלן, אנו הולכים לספר לך שני סיפורים שעשויים לעזור לך בתקופות קשות. תהנה!
כמה שוקל עט?
"קורי היה אחד התושבים הבודדים של האזור הקטן של קאמו. בחורף החשיך מוקדם ומחשבותיו האפלות של קורי התעוררו עם הדמדומים.
'אני לא יכול לסבול את זה יותר,' הוא לחש תוך כדי שעשה את השביל לעבר המנזר. רגשות קשים, זעם, אשמה וכעס ליוו אותו זמן רב, כמו שותפים בלתי נפרדים לטיול.
'מה מדאיג אותך?' שאל הנזיר כשקורי ביקש ממנו עזרה.
״אני מרגיש מאוד עייף לאחרונה. אני חושב הרבה, בעיקר על העבר״.
הנזיר הבין מיד מה קורה. הוא הביט מבעד למגירות השולחן והושיט עט נוצה ישן.
'כמה אתה חושב שהעט הזה שוקל?' הוא שאל.
קורי חשב לרגע.
״שני גרם,״ הוא ניחש.
ואז הנזיר ביקש ממנו להחזיק את העט לזמן מה, מושיט את זרועו כמו של הנזיר, בזמן שהוא הלך לחפש ספר שיגלה את המשקל המדויק. הוא הסביר שכאשר יחזור, יוכל לשנות את תשובתו אם יראה בכך צורך. קורי, למרות שלא הבין מה יכול לגרום לו לשנות את דעתו, לא התנגד, פשוט הנהן בראשו להסכמה.
אחרי חמש דקות, חשב קורי שהוא יעמוד בתגובתו, או, טוב, אולי יוסיף עוד גרם אחד. לאחר עשרים, זרועו גרמה לו לכאב ניכר.
כשהנזיר חזר אחרי חצי שעה, קורי בדיוק עמד לוותר. "אני לא יכול לעשות את זה יותר," הוא לחש.
הנזיר התיישב מולו ולאחר שסימן לו לקחת הפסקה, שאל אותו שוב:
'כמה אתה חושב שהעט הזה שוקל?'
קורי היה מבולבל.
״בהתחלה חשבתי שזה בקושי שוקל משהו. אולי שלושה גרם. אחרי זמן מה נראה היה שהמשקל שלו שילש את עצמו, ולפני שהגעת הייתה לי הרגשה שזו חתיכת עופרת״.
"קורי היקר שלי, רגשות שליליים הם כמו העט הזה: אם רק מרגישים אותם ומשחררים אותם, הם כמעט ולא שוקלים כלום. עם זאת, אם אתה מחזיק אותם במשך זמן רב, אתה בסופו של דבר מרגיש אותם כמו לוח בטון על הלב שלך.'
קורי חזר במהירות בשביל הביתה, קל כמו עט... או אולי אפילו קל יותר".
הסיפור הראשון מבין שני הסיפורים הללו מלמד אותנו שדאגה ורגשות שליליים פוגעים בבריאותנו הנפשית והפיזית אם נותנים להם לפלוש למוחנו זמן רב מדי. אין לך סיבה להמשיך להחזיק אותם. להתגבר על רגשות קשים, לשכוח עבירות ישנות. הרשו לעצמכם לשחרר את מה שמכביד עליכם ולהחזיר את האנרגיה הדרושה כדי להיות מאושר. מגיע לך!
הנתיב
"באותם ימים הבצורת השמידה את הארץ והיה קשה מאוד לנשים לאסוף מזון לקהילה.
אבהיג'יה, המבוגרת בקבוצה, איתרה עץ מנגו על הגבול, וזו הסיבה - למרות השביל המסוכן המוביל לשם - היא שלחה שתי נשים צעירות ואמיצות, אבאיה ואגרטה, לקטוף את פירותיו.
אבהאיה, שפירוש שמו הוא 'ללא פחד', צעד קדימה, נחוש, תוך הקפדה על ההנחיות על המפה. אגרטה ליוותה אותה מבלי לחלוק כבוד לשמה, שפירושו 'לקחת יוזמה'.
כמה צעדים במורד השביל, טרנטולה נשכה את אבהאיה. אגרטה עזרה לבת לוויה שלה, ולמרות שהיא אישרה שלא מדובר בנשיכה קטלנית, היא הציעה לאבאיה ללכת לדרך אחרת, שכן זה היה מלא בחרקים. ״לא, אגרטה, זו הדרך להגיע אל העץ; אנחנו חייבים לעקוב אחריו כדי שנוכל להגיע אליו,' ענה אבהייא והסתיר את ההתכווצויות הכואבות שהנשיכה עדיין גרמה לה.
הצעירות המשיכו את הטיול שלהן בקצב טוב עד שאבהיה התחכך בסרפד. אגרטה עזרה לבת לוויה שלה, חילצה שמנים מאותם סרפדים ופיזרה אותם על הפריחה שלה. "אנחנו הולכים לנסות דרך אחרת, אבהאיה, אחת בלי סרפדים," אמר אגרטה שוב. אבהייא סירב, הזכיר לה שוב שזה המסלול שייקח אותם אל העץ.
לאחר כמה אסונות נוספים ועקשנותו ונחישותו של אבהייא לעקוב אחר המפה, הם הגיעו לעץ המנגו. אבחיה היה מותש ונפצע קשה. אגרטה הציע לשאת את הסל, בתנאי שיחזרו בדרך אחרת. אבהאיה, כמעט חסר אונים, הסכים.
המסע חזרה עבר ללא תקלות; הדרך בה בחרה אגרטה הייתה מסבירת פנים, נקייה מחרקים וסרפדים. כשהם סוף סוף מסרו את סל האנגוס לאבהיג'ה, היא שאלה אותם:
'מה למדת היום?'
"עקשנות ונוקשות עלולות להיות מסוכנות," הגיב אבאיה.
"מי שצייר את המפה מעולם לא הלך לאסוף מנגו מהעץ הזה", הגיב אגרטה".
הסיפור השני לנשמה מראה לנו איך לפעמים אנחנו עושים מאמץ גדול לציית בלי לשאול מה הכי טוב לנו. לפעמים אנו ממשיכים ללכת בדרך שאנו מאמינים שהיא נכונה, למרות שהיא עלולה לגרום לנו לסבול, מבלי לאפשר לעצמנו לשקול אפשרויות אחרות או עצות של אלה שאוהבים אותנו.
להיות גמישים ואסרטיביים, לקבל שעשינו טעות, לאפשר לעצמנו לשנות את דעתנו, לנסות דרכים חדשות, לקבל עזרה ולהתחשב בעצות של אחרים יכולים לעזור לנו להגיע למטרות שלנו בלי לסבול. נסה את זה.
* סיפורים מקוריים מאת Mar Pastor.