פתרון הבעיות שלנו עשוי להימשך זמן רב
הזמן עובר כל כך מהר. אנחנו רוצים דברים עכשיו, מיד. אנחנו לא יודעים איך לחכות. ההמתנה מעוררת עצבים, היא מלחיצה אותנו. התרגלנו לספק את הצרכים שלנו כמעט תוך זמן קצר. אבל מה קורה כשזה לא בשליטתנו? מה אנחנו עושים כשאנחנו לא יכולים לשלוט כמה זמן ייקח פתרון הבעיות שלנו?
"הזמן שלוקח להיפטר מבעיה מהחיים שלך הוא אותו פרק זמן שלוקח לך להבין ולהעריך שהבעיה הזו באה רק כדי להפוך אותך לאדם טוב יותר."
-לואיס שפינוזה-
לנצח את הבעיות שלנו במקום לפתור את הבעיות שלנו
כשאנחנו מדברים על פתרון הבעיות שלנו, מה שאנחנו באמת מדברים עליו זה לנצח אותם. כמה פעמים אנחנו מתעלמים מהבעיה האמיתית? וכמה פעמים אנחנו מקווים שאם רק נמשיך להתעלם, זה ייעלם בן לילה? מה שאנחנו לא מבינים הוא שצרות הן הזדמנויות לשפר, ללמוד ולשבור את המחסומים שיצרנו או שנכפו עלינו.
דוגמה לניסיון רבות היא אובדן של אדם אהוב. כאשר אנו מאבדים מישהו היקר לנו מאוד, אנו מוצאים את עצמנו בקרב פנימי, נלחמים כדי לקבל את זה שהוא איננו מחיינו. כמה זמן נמשך הקרב תלוי לחלוטין בפרט. לפיכך, אי אפשר לחזות כמה זמן צריך או ייקח לנו להתגבר על חוויה כל כך עצובה.
הדוגמה מראה שפתרון הבעיות שלנו אינו בדיוק המטרה; אנחנו מנסים לנצח אותם, להתגבר על ההפסד. כמובן, זה לא הולך להיות קל. אתה תהיה עצוב להחריד, אולי אפילו עד כדי כך שזה גורם לעצמות שלך לכאוב... אבל הרצון שזה פשוט יגמר יכול לגרום להעמיד פנים - או אפילו להאמין באמת - שהכל בסדר כשזה באמת לא.
קל יותר להאמין שאתה בסדר מאשר לזהות שהצער עדיין רודף אותך. אבל זה לא פותר כלום.
אף אחד לא יכול להגיד לך כמה זמן תצטרך. אולי זה יהיה שבועות, חודש או אפילו שנה. אבל זה כאשר זה חיוני לקבל את מה שקרה, לנתח את הרגשות שלך, ולהפסיק לשקר לעצמך ולומר, "הכל בסדר". אין שום דבר רע בלהיות לא בסדר. לא כל מה שקורה הולך להיות חיובי, אז זה הכרחי שנלמד לתת לעצמנו את המרחב שאנחנו צריכים כדי לרפא.
