אכזבה: מאט גרנינג הופך לסאטירה מימי הביניים
בשנה שעברה, Disenchantment הגיע לנטפליקס לביקורות מעורבות מאוד. סדרת האנימציה נכתבה על ידי מאט גרונינג, היוצר המוערך של משפחת סימפסון ופיטורמה. מעריציו חיכו בקוצר רוח להצעה החדשה של groening, למרות שהם לא בדיוק ידעו למה לצפות.
המבקרים בחנו כל היבט של הסדרה, ואחרי התחלה קצת מטלטלת, הם בסופו של דבר שיבחו את הסאטירה הזו שמתרחשת בימי הביניים קצת מטורפים.
מאט גרנינג משנה כיוון
התפכחות מרחיקה את עצמה זמנית מקודמותיה הישנות. משפחת סימפסון מתרחשת בהווה מוכר המבקש לעשות פרודיה על החברה האירופית הנוכחית ו- Futurama מזמינה אותנו לחשוב על העתיד. עם זאת, Disenchantment לוקח אותנו למסע אל העבר. זה עבר עם רמיזות ברורות לימי הביניים. עם זאת, יש אלמנט פנטזיה עם השפעות מיתולוגיות ברורות ומלא אמונה טפלה.
בממלכה הנקראת ארץ החלומות, חיה הנסיכה טיאבאני - שעועית לחבריה. הכל מתחיל כאשר, לאחר שהסכימה בעבר להינשא, הנסיכה הצעירה מחליטה לברוח ולהימלט ממחויבויותיה הזוגיות. הסיבה? היא מעדיפה בירה והרפתקאות על פני להיות נשואה לנסיך שהיא לא אוהבת.
בין אמורה לצאת למסע בו היא תנסה למצוא את עצמה ולברוח ממוסכמות. כתוצאה מכך, היא מעוררת אינסוף מצבים קטסטרופליים ומטורפים. במסע שלה, היא לא תיסע לבד. לצידה, יהיה לה לוצי, השד האישי שלה, שינסה לקחת אותה לצד האפל. בניגוד לכך, תהיה לה גם את אלפו, שדון קטן שמאס בחיים האופטימיים והשמחים של הכפר שלה. הוא יצלול על ראשו לתוך האפלה והדיכאון של העולם האנושי.
במונחים של הומור, מאט גרינינג יוצר סביבה שאנחנו לא ממש מתאימים אליה. עם זאת, בסופו של דבר, זה משאיר טעם טוב בפה שלנו. הנה כמה מהרעיונות העיקריים מאחורי העונה השנייה של Disenchantment.
פורמט חדש
אני חייב להודות שבהתחלה, הרעיון של סדרה חדשה של מאט גרונינג עבור נטפליקס עורר בי תמיהה. עבר זמן רב מאז יצאו The Simpsons ו- Futurama לאקרנים והקהל והטרנדים באנימציה השתנו באופן דרמטי. לכולנו יש זיכרונות נוסטלגיים מהשנים הטובות ביותר של משפחת סימפסון ופיטורמה, אבל, בימים אלה, הדברים שונים מאוד.
אנשים רבים לא הבינו את Futurama, ולבסוף, הסמכויות ביטלו אותה. מצד שני, משפחת סימפסון רחוקה מימי התהילה שלה. סדרות כמו Family guy (סת' מקפרלן, 1999) גדלו קצת בצל יצירותיו של גרונינג אבל בסופו של דבר אילצו אותה להשתנות בדרכים שלא עובדות טוב בקלאסיקה כמו משפחת סימפסון.
אז למה נטפליקס? המשמעות היא הפקה חדשה, יותר חופש לכותבים - זה יכול להיות גם דבר טוב וגם רע. ישנה גם נטייה ברורה לסדרה. ובדיוק שם טמונה אחת הבעיות של התפכחות.
יותר סדרה
רחוק מלהיות פרקים קצרים ומסכמים את עצמם, Disenchantment קרובה יותר להיות סדרה רגילה. העלילה מתפתחת בהדרגה, עם צוקים שמטרתם לרגש את הצופים. יש גם יותר תלות בהומור זול.
הבעיה היא שדיכאון לא מתיימר להיות רציני, אלא קומדיה, ובקומדיה, פחות זה יותר. ככל שהוא קצר יותר ודחוס יותר, כך ייטב. הצופה לא כל כך מחפש להיות דבוק למסך אלא לצחוק.
ההומור, בתורו, נוטה להיות קצת אבסורדי, משהו שלא היה בעיה ב"משפחת סימפסון" ו"פיוצ'רמה" . זה היה בגלל שבסדרות האלה היה איזון בין ביקורת לאבסורד. עם זאת, בסאטירה מימי הביניים הזו נונסנס נוטה להאפיל על ביקורת שאינה עומדת בקנה אחד ואינה נושכת מספיק.
עושים השוואות
השוואות הן בלתי נמנעות, אך אינן מועילות, ואולי, אם היא לא הייתה בצל קודמיו, יתכן שהדיכאון לא הייתה מוצאת כל כך הרבה בעיות להשתלב. להגנתה, היינו אומרים זאת, למרות שהחדש הזה הפורמט עלול להדאיג את הצופה, בסופו של דבר הוא יעשה להם טריק נחמד.
ככל שתמשיך לצפות, תגלה פנורמה מורכבת יותר ומשעשעת יותר, עם כמה פרקים שעומדים בציפיות. בואו נזכור גם שמשפחת סימפסון לא משכה את תשומת ליבנו גם מהפרק הראשון; הצופים התאהבו בו בהדרגה.
הדמויות כתובות היטב, והרמיזות לסדרות אחרות, בפרט משחקי הכס, יוצרים בסופו של דבר סיפור שמסתיר הרבה יותר ממה שתבין. אולי לא תאהבו את Disenchantment מהפרק הראשון אבל כנראה שתתמכרו באמצע הסדרה. עד העונה השנייה, הנוסחה חוזרת על עצמה, והכל יתחיל סוף סוף להיות הגיוני.
אכזבה: נושאים חדשים ועוד ביקורת
אם היה דבר אחד שאפיין את קודמיו, זו העובדה שהייתה ביקורת המבוססת על פרודיה. המציאות הקריקטורית של ההווה והעתיד אפיינה את האנימציות של מאט גרונינג ואפשרה להן להפוך לקלאסיקה. התפכחות לא רק פרודיה על העבר אלא גם על ההווה, שכן היא צריכה להסתגל לדרישות של היום.
לכן, אין זה מפתיע שהדמות הראשית היא אישה, נסיכה שמאוכזבת מהזמנים שבהם היא חיה, ומחליטה להשתלט על חייה, גם אם בצורה קטסטרופלית.
אי-שוויון התמודד
בין היא לא נסיכת אגדות. היא לא נסיכה המגלמת את ערכי המופת של ימי הביניים. היא, למעשה, אסון מוחלט. הכל משתבש לה והיא זורעת כאוס בכל מקום שהיא הולכת. יש לה בעיות עם אלכוהול והיא לא יפה.
יחד עם חבריה, אלפו ולוסי, היא מובילה שלישייה שלעתים מזכירה לנו את פריי, בנדר ולילה מ- Futurama. הם שלישייה שתגיע למצבים הכי מטורפים.
הביקורת על אי- השוויון לנשים ניכרת כבר מההתחלה, ובין מתנגדת לכל הכללים ועוקבת אחר האינסטינקטים שלה. בעונה השנייה אנו עדים לפרודיה אמיתית על חברות מימי הביניים - אבל גם על כמה מודרניות יותר.
מלך לעג
הסדרה לועגת לדמות המלך, ומראה לו שהוא בובה שיועציו משתמשים בה לטובתם. ביניהם, אנו מוצאים סוג של כת הרומזת לכנסייה. נראה כי לא המלך ולא העם חשובים מדי. כל אחד דואג לאינטרסים שלו בארמון, בעוד המלך נהנה מארוחות רבות על כס המלכות שלו, לא מודע לחלוטין למה שקורה בממלכתו.
אמונות טפלות ודת מתערבבות בכת השולטת בארץ החלומות. אנו רואים כמה דמויות שלא מאמינות במדע אלא בקסם. הם מגנים כישוף ושולטים בדעת הקהל כרצונם. לפיכך, יועציו של המלך הם אלו השולטים באמת בארץ החלומות. הם מתערבים במעין טקס בעל אופי מיני ודתי, ובו בזמן מכתיבים את כללי החברה.
העונה הראשונה של Disenchantment הייתה מתאבן, מצגת של ארץ החלומות והחוקים השולטים בה. העונה השנייה מראה את עצמה בוגרת יותר. הוא חוקר את כל מה שהם נגעו בו בסדרה הראשונה בצורה מעמיקה יותר. זה מתחיל באמת לספוג חבטות ולהפתיע עם ביקורת שקשורה יותר לעולם האמיתי בו אנו חיים ולעבר ההיסטורי שלנו.
איך נגמרה העונה?
הסדרה נפרדת מאתנו שוב עם סוף ששומר אותנו במתח ומשאיר בנו חשק לגלות יותר על הרפתקאותיהם של בין, אלף ולוצי. הוא עושה זאת מבלי לנטוש את פורמט העיצוב המוקפד מאוד שקרוב למדי לסטימפאנק.
עם חזון קריקטורי ומטורף של העבר שלנו, נראה שהדיכאון, לאט לאט, מוצא את מקומו. ומי יודע אם, בסופו של דבר, זה אולי יהפוך לחלק חשוב מהזיכרונות שלנו כמו שעשו קודמיו.
