איך הפחד ניזון מבורות?
פחד הוא רגש אנושי בסיסי, בעל תפקיד חיובי מאוד בחיינו. זה חלק מאוד מערך הכלים ההישרדותי שלנו. למרות שלא נעים לחוות אותו, המראה שלו הוא למעשה סימן לבריאות נפשית טובה. כל עוד מדובר בתגובה לסכנה ממשית. מצד שני, כאשר הוא נובע מאיום דמיוני אז הוא הופך לסימפטום נוירוטי ומתבטא בייסורים. במאמר זה אנו הולכים לגלות את הקשר המהותי בין פחד ובורות לבין פחד מהלא נודע.
כמו רגשות אחרים, פחד יכול להגיע לרמות שונות של עוצמה. זה יכול לעבור מחשד פשוט לפאניקה מלאה. כאשר הפחדים הם ברמה נמוכה יותר, אז קל יחסית להתגבר על המצב. אבל כאשר רמות הפחד גבוהות אז זה יכול לעקוף לחלוטין את מנגנוני הגוף שלנו. למעשה, ישנם מקרים של שיתוק מוחלט עקב פחד. במקרים אלה, הרגשות ממש משתקים את הפרט.
פחדים נוירוטיים הופכים לפעמים מורכבים ומעורבים למדי, ויכולים אף להימשך כאשר הגירוי שהעיר אותם נעלם. בנוסף ישנן דרכי חיים, ותכניות שאנו עושים בחיים, שבנויים כולה סביב פחד. אנשים מסוג זה משועבדים לחלוטין לפחד מאנשים, מצבים או דברים סביבם, והם פועלים בהתאם. אנו יכולים גם לראות עדויות לפחדים מוסתים חברתית, שמטרתם לשבור את החופש של אנשים ולהפוך אותם לניתנים יותר למניפולציה.
הפחד מהלא נודע
אחד הפחדים הבסיסיים ביותר, הקיימים בכל בני האדם, הוא הפחד מהלא נודע. אם חפץ או מצב זרים לנו, אז אנחנו חוששים ממנו, גם אם הוא לא מהווה איום עלינו. אם פתאום תתקלו באדם שיש לו ארבע ידיים, אז כמעט בוודאות תקחו צעד אחורה בפחד. ואם אין לך ידע בביולוגיה, הפחד יכול להיות הרבה יותר גדול. זה לא כל כך פחד כמו בורות; מה שמזין את הפחד במקרה זה הוא חוסר היכולת להבין.
דברים מוכרים מייצרים שלווה ורוגע, ואילו דברים זרים לנו מפחידים אותנו בדרגות שונות. כשאנחנו מתחילים להבין דברים אז זה מקרב אותנו לתחושת היכרות. מצד שני, כל מה שמוזר ולא מובן מפחיד אותנו.
אם אנו מתמודדים עם מצב חדש, אך עם מרכיבים בתוכו שאנו יכולים לזהות, אז אנו מרגישים רגועים יותר. לדוגמה, כשאנחנו מבקרים בעיר חדשה זה לא כל כך מפחיד אותנו, כי יש לה את ההיכרות של ערים אחרות עם הבתים, הבניינים והרחובות שלה. מצד שני, אם נבקר בנוף לא ידוע לחלוטין, המצב עשוי להיות שונה. דמיינו שהלכתם לאנטארקטיקה ומופיעה חיה שלא ראיתם מעולם. התגובה הטבעית שלך תהיה של פחד. פחד ובורות הולכים יד ביד.
פחד ובורות
הידיעה וההבנה של הדברים מרגיעה אותנו, אבל בורות מכניסה אותנו למצב של כוננות. אנחנו לא צריכים ללכת לאנטארקטיקה כדי לחוות את התחושה הזו. בעולם של היום אנו חיים מוקפים בסכנות לא ידועות חמורות ביותר, כמו מה שמכונה "חוסר ביטחון" הציבורי. באזורים ומדינות מסוימות, כשאתה יוצא החוצה, אין שום דרך לדעת מה יקרה לך. אם מישהו יגיד לך שרחוב מסוים מסוכן, אתה תפחד כשתחצה אותו, גם אם נראה שהוא די בטוח.
כך גם לגבי התופעה הנקראת "טרור". זה גורם לטרור בגלל העובדה שאנחנו לא יודעים מתי, איפה ואיך זה יקרה. מכיוון שאי אפשר להגביל את הטרור לאזור מסוים, בעצם הוא נמצא בכל מקום. זה הופך לאיום בכל מקום שמעורר פחד מתמיד. במקרה הזה, כמו במקרה הקודם, פחד ובורות, או חוסר ידע, הם קוקטייל קטלני. חוסר האפשרות לחזות איום שאנו יודעים שקיים, או לפחות שאנו חושדים שכן, גורם למנגנוני האזהרה שלנו לקפוץ לפעולה.
פחד מהבלתי צפוי
התנהגותן של תופעות אלו אינה ניתנת לחיזוי, כי אין לנו את המידע, וגם לא את הידע המאפשר לנו לארגן תגובה קוהרנטית. כל ה"איומים הגלובאליים" הללו מעוררים בנו חרדה במידה רבה או פחותה, והדבר מביא לכך שאנו נותנים אמון בבעלי הכוח. הם מייצגים את השליטה שאין לנו. לפעמים אנחנו מרגישים שהם שם כדי להציל אותנו מאי הוודאות האלה כשאנחנו מתמודדים עם סכנה, ומפחד ובורות.
כשם שגברים פרימיטיביים חששו מברקים כי הם לא ידעו מה זה, וגם לא איך להתגונן מפניו, באותו אופן של בני אדם מודרניים יש פחד היכן ומתי עלולה להכות בהם סכנה. יש לנו את הפחד הזה כי אנחנו יודעים שהוא יכול להזיק לנו ללא אזהרה, ולא נותן לנו זמן לברוח מהסכנה.
בדיוק כפי שבעידנים עברו אנשים המציאו אלים שקריים כדי להשיג הגנה, בימינו אנו סומכים על התכונות יוצאות הדופן שניתנו לכמה מנהיגים המבטיחים להדוף סכנה. בדרך זו, כשם שהידע משחרר אותנו וגורם לנו לתפקד בצורה נכונה יותר, הבורות דנה אותנו לשעבוד הפחד.
