מבט מהחלון: תרגיל נהדר בהשתקפות והתבוננות פנימה

להסתכל מהחלון ולתת לעיניים ללכת לאיבוד בזכוכית זה לא בזבוז זמן. לפעמים, כשאתה מסתכל על הסף הזה, אתה לא באמת מנסה להסתכל על העולם שבחוץ. מה שאתה אולי מנסה לעשות זה להשתמש בהשתקפות שלה כדי לעשות קצת התבוננות פנימית. אתה משתמש בו כדי לעזור לעצמך להסתכל פנימה ולמצוא אפשרויות חדשות עבור עצמך. במציאות, אין הרבה תרגילים נפשיים בריאים כמו זה.

אם אתה מכיר את עבודתו של אדוארד הופר, אתה בהחלט זוכר את כל הציורים שלו של אישה בודדה מביטה מהחלון. בחלקן היא משקיפה החוצה מחדר מלון, או מיטה, או בית קפה וכו'... התמונה תמיד זהה: מבט נשי העובר מעבר לזכוכית, במרחק קילומטרים מהחלל שבו היא נמצאת.

לא הרבה ציורים עוררו מסתורין כמו אלה. על מה הם מסתכלים? התשובה פשוטה: הכל וכלום בו זמנית. הופר היה מומחה ביצירת מצבי רוח ואווירה. הוא ידע להעביר רגשות קשים להגדרה. אור, צורות, צבעים, הכל היה שם כדי לגרום לנו להרגיש בצורה מסוימת. זו הסיבה שהוא היה שם לעתים קרובות חלונות ליד הדמויות שלו.

חלונות הם שערים למוח האנושי. הם משאב הכרחי עבור כל כך הרבה חולמים שם בחוץ. הם חשובים גם לאנשים שזקוקים להפסקה לאחר יום לחוץ, ולכן הם משעינים את ראשם על הזכוכית בחלונות הרכבת התחתית. אלו הרגעים שאנו מתחילים לחלום בהקיץ ולתת למוח שלנו קצת הקלה, חופש ורווחה.

מבט מהחלון: תרגיל בהתבוננות פנימית

אם אתה הולך לכל כיתת יסוד, חטיבת ביניים או תיכון, לא יהיה לך קשה למצוא תלמיד שמסתכל מבעד לחלון. הם נעדרים, מנותקים מסביבתם. יחד עם זאת, הם מחוברים לשיטוט התודעה שלהם ולחלומות בהקיץ. במקום להיפטר מהתנהגות זו ככל שאנו מתבגרים, אנו למעשה עושים זאת עם יותר התרגשות. אבל זה לא אומר שזה נראה באור חיובי. הסתכלות מהחלון היא שם נרדף לחוסר פרודוקטיביות. זה אומר שאתה לא שם ברגע הנוכחי, שאתה לא מתמודד עם האחריות שלך.

תודו שכנראה אין הרבה פעמים שאתם נותנים לעצמכם לשוטט כדי לראות מה קורה בתוך הראש שלכם. זה בגלל שכשאתה עושה את זה, אתה מפסיק לזוז, מפסיק ליצור ומפסיק להופיע. בחברה שמתמקדת בתוצאות, זה נושא מרכזי. אולי בגלל זה להסתכל מהחלון זה משהו שרובנו מעדיפים לעשות כשאנחנו לבד. זה אומר להשאיר את העיניים על גשר בין שני מקומות. אבל המטרה שלך היא להסתכל החוצה, לא לראות מה קורה בעולם שבחוץ.

זה כמו מסע לאחור. אתה לא מתעניין במה שבחוץ, כי אתה כבר מכיר מספיק. תנועה, המוני אנשים, עיר עטופה באותן שגרות ישנות וכו'... המוח שלך מושך אותך כמו עוגן במעמקים הכי עמוקים ומושך אותך לים. זה המקום הזה שאתה עוסק בתרגיל מדהים לבריאות הפסיכולוגית והרגשית שלך.

אנחנו חיים בעולם אובססיבי לפרודוקטיביות, אתה מודע לכך היטב. אולי זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים שכחו את הפוטנציאל העצום של חלימה בהקיץ. לפעמים הדברים החשובים ביותר, או ההחלטות הגדולות ביותר, מגיעים מהתבוננות בחלון. זה כמעט כאילו המוח שלך מביים מרד וגורם לך לעשות משהו אחר. זה גם כמו ליצור קשר עם האני הכי חכם (אך החבוי) שלך ולהקשיב למה שיש לו לומר.

חלונות: המקומות שמאפשרים לך לחלום בהקיץ

מומחים בפסיכולוגיה של יצירתיות כמו סקוט בארי קאופמן וג'רום ל. זינגר מדברים על כך במאמר ב- Psychology today. הם אומרים שבעולם של היום, חלימה בהקיץ עדיין מגיעה עם כמות עצומה של סטיגמה. אם אתה מסתכל מהחלון במשך חצי שעה במקום לעבוד על המחשב שלך, אז אתה עצלן.

אותם שני פסיכולוגים אפילו ערכו מחקר על זה. הם גילו ש-80% מהעסקים, כמו Adobe, חושבים שאפשר להגביר את היצירתיות באמצעות עבודה ופעילות מתמשכת. אז מי שמחליט לקחת הפסקה כדי לשתות קפה ולבהות בחלון פשוט לא יכול לעמוד בלחץ, הוא לא פרודוקטיבי.

בעולם של היום, אנחנו עדיין מקשרים תנועה עם ביצועים ופסיביות עם עצלות. אבל אנחנו צריכים לשנות את הדרכים הישנות והחלודות הללו להבנת העולם. לחלום בהקיץ פירושו לרדוף אחרי כל הפלאים הנסתרים בתוך המוח שלך. זה אומר לאמן את המוח שלך להתרחב עוד יותר באמצעות התבוננות פנימית, סקרנות, סמליות ודמיון.

אחד המקומות הטובים ביותר למצוא את כל הפוטנציאל החבוי הזה בתוכך הוא מול חלון. להסתכל אל העולם בשלב מסוים ביום זה כמו לקבוע פגישה עם עצמך. זה כמו לחצות את הסף לעולם פנימי שכל כך הרבה מאיתנו מזניחים. זה גם מקום שאנחנו לא דואגים לו או דואגים לו כי העולם החיצון דורש מאיתנו יותר מדי. החברה של היום רוצה שכולנו נהיה במצב של היפר-חיבור ממוקד בכל הגירויים האינסופיים שיש בחוץ.

אז למד להציב את הגבולות שלך ולשבת מול חלון מדי פעם. הסתכל לתוך ההשתקפות שבה אתה יכול למצוא את החלומות שלך, את היופי הפנימי שלך, ועולם מלא באינסוף אפשרויות...