ציפיות מוגזמות מונעות מאיתנו ליהנות מהדברים הקטנים
בחיים אנחנו נוטים לרצות עוד ועוד מהכל וזה ממשיך עד שזה דחף להשיג את כל מה שאנחנו רוצים. הציפיות הן סובייקטיביות ומוטיות, ואסור לנו בהחלט לבלבל בין שאפתנות לבין ציפיות מוגזמות. לעתים קרובות אנו מבינים שהציפיות שלנו מבוססות על אידיאליזציה של החברות, מערכות היחסים וההתחייבויות שלנו.
הציפיות הן חרב פיפיות שעלינו לדעת לטפל בה לטובתנו. לפעמים הם התמריץ ההכרחי כדי לעזור לנו להתקדם, ובפעמים אחרות, המסלול הישיר ביותר לאכזבה אישית. ציפיות חיוביות לגבי משהו היא דרך להרגיש מלאת תקווה, שעוזרת לנו לצפות את התוצאה המספקת של מצב. הסכנה מגיעה כשאנחנו אופטימיים מדי, אם כי נכון יותר לקרוא לזה לא מציאותי.
"צפו לטוב ביותר, תכננו לגרוע ביותר, והתכוננו להיות מופתעים."
-דניס וויטלי-
ענווה, המרשם נגד ציפיות לא מציאותיות
ניתן להגדיר ענווה כמודעות לחולשות ולמגבלות שלנו ולפעול בהתאם לידע הזה. אנו יכולים להרגיש גאים בעצמנו כאשר אנו מזהים את ההצלחות והשיפורים שלנו מבלי להרגיש עליונים על שאר האנושות. כולנו צריכים לעשות מאמץ בכל יום לטפח את הענווה שלנו.
טיפוח ענווה ירחיק אותנו מגאווה חסרת פרופורציות. אדם מתנשא או גאה מדי מסתיר את חוסר הידע שלו כדי להתמודד עם מצבים מסוימים. אדם מתנשא מרגיש טוב וחשוב יותר מהסובבים אותו וככזה, המטרות שלו חייבות להיות תמיד גדולות וטובות יותר מאלה של אחרים, ולפעמים מובילות אותו ליצור מטרות די לא קוהרנטיות עם יכולותיו המוערכות יתר על המידה.
אנשים צנועים הם אנשים אותנטיים, ללא תסביכים, עם הערכה עצמית גבוהה. הם אנשים כל כך בטוחים בעצמם שהם לא צריכים לצעוק כמה הם גדולים מההר הגבוה ביותר בכל שעה ביום. הם אנשים שמושכים אותנו פנימה, מדביקים אותנו בתקווה ותשוקה, ונהנים מכל יום בחייהם.
"סוד החוכמה, הכוח והידע הוא ענווה."
-ארנסט המינגווי-
תרגול הכרת תודה יעזור לנו להעריך את הדברים הקטנים
תרגול הכרת תודה היא אחת הפעילויות החשובות ביותר שאנו יכולים לבצע ומקור נהדר לרווחה. בנוסף להרגיש טוב יותר עם עצמנו ולגרום לאחרים להרגיש טוב יותר, זה יאפשר לנו לעבור שינויים ושיפור בצורה מודעת ושלווה, תוך התרחקות מכל דחיפות.
יש אנשים שנראים אסירי תודה על כל מה שהחיים מעמידים בדרכם בלי שום מאמץ ניכר מצידם, ובכל זאת יש אחרים שקשה להם להפליא כי הם עדיין לא למדו איך לעשות זאת. תלונות ועמדות בלתי מסופקות לצמיתות מביאות אותנו לא להיות מרוצים או מרוצים ממה שיש לנו.
לא משנה כמה נשיג או יש לנו, אם נתמקד רק במה שאין לנו במקום להיות אסירי תודה על מה שיש לנו, נידון לאומללות. הכרת תודה היא גישה שנולדה מענווה, וזו הסיבה שכדי להיות אסירי תודה, עלינו קודם כל להיות צנועים, תכונה שאנשים בלתי מרוצים תמיד נוטים לחסר.
הבעת הכרת תודה, מחיוך פשוט ועד "תודה", לתת לאדם השני לדעת שהנוכחות שלו, המילים שלו או מעשיו חשובים, ושהם עוזרים לנו בדרך כלשהי עם הדברים שהוא עושה. זה עניין של להראות כבוד ולהעריך את מה שאחרים עושים למעננו ללא תלות במה המוטיבציה שלהם לעשות זאת.
אם אנו מצפים להתעורר כל בוקר, אין סיכוי רב שנרגיש אסיר תודה על כך שאנו חיים.
