ניקולה טסלה, הגאון הבודד של האור

קל לומר שניקולה טסלה היה הגאון שהאיר את העולם. כדי לדמיין עולם בלעדיו, כל מה שאתה צריך לעשות הוא לכבות את האור. עם זאת, כדי להשלים את הדמות, אתה צריך להוסיף את הבדידות ואי ההבנה שמלווים לרוב מוחות גדולים. תמיד מורכב, תמיד מרתק.

אחד הציטוטים הידועים ביותר של טסלה הוא אחד שהונצח על ידי העיתונאים של זמנו. זה משמש לתאר קצת יותר את הסגנון החריף וה"גימיקי" שלו תמיד: "ההווה הוא שלך, אבל העתיד הוא שלי".

אולי יש לו נקודה. יש רבים שאומרים שבלעדיו העולם שלנו היה נראה יותר כמו היער השקט של היפהפייה הנרדמת. ארץ אפלה, בלי רדיו, בלי טלוויזיה, בלי תעשיות גדולות או המהום הבלתי נגמר של הערים המודרניות שלנו.

זוהי טסלה שעלינו להודות על סליל האינדוקציה שהוביל את עידן הרדיו. הוא גם היה האדריכל של מערכת השידור המעבירה אנרגיה חשמלית לבתים שלנו, השלט הרחוק, הטלגרף האלחוטי, צילומי רנטגן ו-MRI. עוד אחד מהחלומות ההנדסיים שלו שבסופו של דבר נכשל ונשכח היה פרויקט "Wardenclyffe". מטרתו הייתה לספק כוח אלחוטי חינם לכל העולם.

עבור רבים, פרומתאוס מודרני זה ממוצא סרבי נפל לשכחה משום שניסה להתמודד עם כוחה של התעשייה של אותה תקופה וניסה להנגיש את שירותיה.

עכשיו, משהו שאנחנו לא מדברים עליו לעתים קרובות כל כך הוא האישיות של טסלה. הפסיכולוגיה שלו והאדם שמאחורי הגאון. בוא איתנו ולמד קצת יותר על הדמות ההיסטורית המדהימה הזו.

יצירתיות ומשמעת: המוח המורכב של ניקולה טסלה

ישנם מספר ספרים שמתעמקים ביקום העמוק יותר של ניקולה טסלה. ברק, מאת ז'אן אכנוז הוא אחד מהם. כמו ניקולה טסלה, אישיות ונוירוזה, מאת הרופא הסרבי זרקו טרבזנין.

טסלה תמיד היה אדם מבריק עם מנת משכל גבוהה. גאונותו ניזונה ממשהו שהחל לתרגל מגיל צעיר: משמעת עקשנית ועקשנית.

השדים של ניקולה טסלה

כשרעיון עלה במוחו, הוא לא הרפה ממנו עד שהתגבש במלואו או הודח לחלוטין. אנחנו יודעים שהוא ישן מעט ואכל פחות. כמו כן, מכיוון שבתחילת חייו הוא האמין שיצירתיות דורשת כללים נוקשים, לוחות זמנים קונקרטיים ורגשות מווסתים.

למדע שלו היה רצון ברזל, עד כדי כך שהוא רצה להפוך לסגפן. הוא רצה להימנע מכל יחסים "סנטימנטליים". לדבריו, מערכת יחסים מסוג זה תגרום לו לאבד אובייקטיביות ביצירתו.

זה היה, ללא ספק, משהו שהוא התחרט עליו מאוחר יותר. בכמה ראיונות הוא אפילו דיבר על בדידותו. הוא הודה שיצירתיות דורשת תשוקה, אבל שמוחו הרעב היה גם אחד האויבים הגדולים שלו. הוא תמיד היה מלא ברעיונות. פרויקטים מורכבים תקפו אותו כמו סערות והוא לא יכול היה לעשות דבר מלבד לציית לכוחם דמוי הברק.

ניקולה טסלה הגיע לניו יורק בשנת 1885. הוא לקח איתו רק מחברת מלאה בחישובים, מוח מלא רעיונות, כמה שירים וארבעה סנטים בכיסו. עם זאת, הוא ידע היטב מה הוא רוצה להשיג.

שנה בלבד לאחר מכן, הוא כבר מכר פטנט על מנוע זרם חילופין (AC) לג'ורג' וסטינגהאוס. בנוסף, הוא היה שקוע במה שמכונה "מלחמת הזרמים" עם אויבו המושבע, תומס אדיסון.

לרוע המזל, רבים מהרעיונות של טסלה לא יצאו אל הפועל. הוא מעולם לא ראה את העולם מחובר לחשמל ומערכות בלתי נראות, לפחות לא כפי שהוא קיווה. הוא נתקל בשני יריבים גדולים: מערכת ברזל ומדיניות שלא תאמו את הרעיונות ה"מסוכנים" של טסלה. בנוסף, הוא סבל מהפרעה טורדנית כפייתית, שלקחה לו את האנרגיה והבריאות בסוף חייו.

מוח אציל, אובססיבי

השנים האחרונות לחייו של טסלה היו קשות במיוחד. ההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית שלו השתלטה על רבים משגרת היומיום שלו. הוא גר בבתי מלון, שם תמיד ביקש 18 מגבות. הוא אכל רק לעתים רחוקות, אבל כשהוא אכל, הוא ביקש מהצוות להניח 18 מפיות על השולחן.

טסלה תמיד נשאר בחדר 207, כי המספר הזה מתחלק ב-3. האובססיה המוזרה שלו למספר 3 והרעיון לתת אנרגיה אלחוטית בחינם לעולם גנבו לו את בריאותו ואיזון. הדרישות שהציב לעצמו היו כה גבוהות שהנוירוזה שלו הסלימה. צלילים היו גורמים לו לכאב; הוא הפך לרגיש יתר. בנוסף, נגמר לו הכסף כי לא היה לו שום חוש עסקי או אמביציה.

הוא מכר את כל הפטנטים שלו ומת בעוני הכי קיצוני. הוא השאיר אחריו כל מיני יצירות ומסמכים שאחרים נהגו להתעשר בהם. כיום, השם של טסלה החזיר לעצמו את הבהירות ואת תחושת ההתקדמות שלו. כמו כן, כעת אנו מקשרים את שמו לאלטרואיזם של אדם שמעולם לא ביקש להעשיר את עצמו, רק להעמיד את המדע לשירות האנושות.