למה אנשים מאמינים במדעי הפסבדו?
זה מצחיק איך אנשים מסוימים, אפילו עם כל מיני השכלה וגישה קלה למידע, נמשכים בעוצמה למדעי הפסבדו. הומאופתיה, רייקי ואסטרולוגיה מוצאים קהל באנשים שמקווים למצוא תשובות לשאלותיהם בתחומים שאין להם שום קשר למדע או לאמת.
פסיכולוגים, מדענים וסוציולוגים עדיין תוהים מדוע אנשים מאמינים בדברים שלא ניתן להוכיח. סופר המדע וההיסטוריון מייקל שרמר מעיר על כך בספרו מדוע אנשים מאמינים בדברים מוזרים: פסאודומדע, אמונות טפלות ובלבולים אחרים של זמננו.
לדבריו, כמה סיבות הן חוסר חשיבה ביקורתית, פחות קריאה ויותר טלוויזיה, פחד ממדע והשכלה של אדם. אבל נראה שיש סיבה נוספת מפתיעה עוד יותר: אנשים מאמינים במדעים כוזבים כי הם מרגישים טוב. הם אוהבים את זה; זה מנחם.
ברור שכשמשהו מושך אותנו, זה בגלל שיש חיזוק בסיס חיובי. והגורואים שמתמסרים להפצת תיאוריות ללא כל ראיה מדעית יודעים זאת היטב.
הנוחות במדעי הפסבדו
מסתבר שאנשים מרגישים מאוד מנחמים ממדעי הפסבדו, כי למשל קל ליישם אותם. כאשר מישהו מתחיל בטיפול פסיכולוגי, הוא בהכרח יצטרך לתרגל אסטרטגיות מסוימות המבוססות מדעית. הם אולי לא נעימים בכלל, אבל בסופו של דבר הם יתקנו את ההפרעה שלהם.
אבל פסאודו-מדעים לא יגרמו אותך לתסכול או לחשוף אותך לפחד. אז מה קורה? האדם מכור פשוט כי הוא מרגיש מאוד בנוח להיות מובן מבלי לעזוב את אזור הנוחות שלו. הם לא צריכים לעשות את העבודה הכרוכה בטיפול או להתמודד עם תופעות לוואי של תרופות.
זה לא תרופה, אבל להיות במגע עם פסאודו-מדע פועל כחיזוק שלילי, מכיוון שהוא מבטל אי נוחות, מאמץ או הקרבה. ואז, הלקוח או המטופל חושב שזה הדבר היחיד שבאמת עזר.
אנשים בסופו של דבר מאמינים שהם לא הצליחו לתקן את ההפרעה או המחלה שלהם כי זה פשוט לא היה אפשרי במקרה שלהם. עם זאת, הסיבה האמיתית הייתה שהם לא נתנו צ'אנס לאנשי מקצוע אמיתיים - כנראה מתוך פחד.
פסבדו-מדעים עוזרים להקל על דיסוננס קוגניטיבי: הסתירה שקיימת לפעמים בין מה שאנחנו חושבים למה שאנחנו באמת עושים. הרבה יותר קל לחשוב "אין פתרון" מאשר לחשוף את עצמו לסבל הרגעי שטיפול כרוך בו לפעמים. מה שאנשים מחפשים זה לאשר את אמונותיהם, גם אם אין להם בסיס.
אבל פסבדו-מדעים הם לא רק קלים ונוחים למטופל. מתרגלים של רבים מהם לא צריכים להתאמץ הרבה כדי להפוך ל"מקצוענים ". הם לא צריכים תואר או שנות לימוד: כל מה שהם צריכים זה מישהו שילמד אותם. בסופו של דבר הם מייחסים לעצמם סוג של סמכות שגורמת להם להרגיש חשובים. לאחר מכן, הם מאמינים ביתר תקיפות במדעי הפסבדו שלהם.
פסבדו-מדעים וייאוש
נראה שהאמונה במדעי הפסבדו קשורה ליותר מסתם דיסוננס קוגניטיבי או נוחות. אנשים מיואשים שאינם רואים מוצא, אין תרופה למחלתם, מחפשים פתרונות חלופיים.
כשלאדם אין מה להפסיד, זה הופך למצב של עשה או תמות. הם מתקדמים בקושי אכפת להם מההשלכות. הבעיה היא שרוב הזמן, ההשלכות הן שהמטופל מחמיר. מדעי הפסבדו יוצרים יאטרוגנזה - וחורבן כלכלי. צורך הוא חרב פיפיות, ובמקרים אלו האמרה מתאימה באופן מושלם.
מה שמדעי השקר מחפשים זה קהל חסר ביטחון, שקוע בייאוש וכל כך עמוק בתוך הבור שהם יאמינו לכל דבר.
אולי אם אנשים ילמדו לקבל את הכישלונות שהחיים מזמנים לנו לפעמים, הכל היה הרבה יותר פשוט. המציאות היא שהמדע הוא הדבר היחיד שמסוגל לפתור את הבעיות שלנו. זה נוגע לבעיות פסיכולוגיות ופיזיות כאחד.
הבעיה לא טמונה בבורות, אלא דווקא בחוסר מידע. לכן, קבלת מידע על ידי סקירת מחקרים מדעיים לפני קבלת החלטה כלשהי, או התייעצות עם איש מקצוע - מדען - זה מה שעלינו לעשות אם ברצוננו להימנע מציפורני השרלטנים.
בואו ננסה לתרגל חשיבה רציונלית ולסמוך על ראיות אמפיריות. אנשי מקצוע עובדים כל יום כדי למצוא פתרונות, אמת, סיבתיות... כל מה שמחוץ לזה הוא פנטזיה טהורה.
