ריקוד רוחות היער: אגדה יפנית יפה
אגדה יפנית זו מספרת שבמקום רחוק שני גברים נולדו באותו יום באותו זמן. שניהם הגיעו ממשפחות צנועות מאוד. להפתעת כולם, הם הגיעו לעולם עם אותו מום פיזי: לשניהם היה גוש גדול על המצח.
האגדה היפנית הישנה הזו אומרת שלצה, אחד משני הגברים, הייתה משפחה יהירה מאוד. הם הרגישו שהם עדיפים על אחרים ונהנו להתחרות על תשומת הלב של אחרים. מצד שני, ליונג, הגבר השני, הייתה משפחה צנועה ושלווה. כל בני משפחתו היו אוהבים וטובים זה לזה.
"הרופאים הטובים בעולם הם דוקטור דיאט, דוקטור שקט ודוקטור מרימן".
-ג'ונתן סוויפט-
כתוצאה מהיהירות שלהם, משפחתו של טסה התביישה מאוד כשראו שלחבר החדש שלהם יש פגם פיזי. הם לא האמינו שמישהו מהמשפחה שלהם נולד עם גוש כל כך לא יפה על הפנים. הם ניסו להסיר את הגוש, אך ניסיונותיהם היו חסרי תועלת.
בינתיים, משפחתו של יונג התנהגה אחרת לגמרי. הם האמינו שהילד יזדקק ליותר אהבה מהאחרים. ככזה, הם גידלו אותו בעדינות ובחיבה. הם לימדו אותו שהוא ראוי ושהגוש על המצח שלו לא צריך להתבייש.
ושני הבנים גדלו...
טסה גדלה בתחושת חוסר מזל. משפחתו התביישה בו וניסו להסתיר אותו ככל האפשר. הם היו מכסים את מצחו בכובעים. עם הזמן הפך צה לאדם מר ולא מאושר.
מצד שני, יונג גדל כילד רגיל. הילדים האחרים צחקו על הגוש שלו אבל לא היה אכפת לו מזה. הוא אפילו למד איך לצחוק על עצמו ולצחוק עם האחרים. עם הזמן, שאר הילדים הפסיקו לראות את הפגם הפיזי של יונג ובמקום זאת התמקדו בחוש ההומור הטוב שלו ובעובדה שהוא חבר כל כך טוב.
יונג הפך לצעיר שמח וסקרן. הוא גם היה נועז והרפתקן. מצד שני, צה שנא אנשים אחרים. הוא חש מר ולא הבין מדוע היה לו מזל רע.
רוחות היער
יום אחד, יונג נכנס ליער, ולפני שידע זאת, ירד הלילה. הוא החליט להישאר ולנוח שם. השעה הייתה מאוחרת כשהתחיל לשמוע את קולות העליזות. הוא ניגש בזהירות למדורה וראה מה קורה מתוך סבך. שם, הוא ראה קבוצה של יצורים פנטסטיים שרקדו סביב המדורה. הוא שם לב שהם נראים מוזר. הם היו קבוצה של רוחות.
יונג חש פחד אבל החגיגה נראתה כל כך מהנה שהוא לא יכול היה להתאפק. הוא התקרב, ומיד לפני המבטים המופתעים של הרוחות, הוא התחיל לרקוד. על פי אגדה יפנית זו, הרוחות היו מרוצים מההתלהבות של יונג. הם רקדו איתו עד שהשמש זרחה. הם בילו את הלילה בצחוק ונהנו לצדו.
כשהגיע הזמן של יונג להיפרד, הם לא רצו שילך. לכן לקחו לו את הגוש מהמצח. הם שמרו אותו ואמרו, "אנחנו שומרים על הגוש שלך כדי שתבוא שוב ותרקד איתנו". הם לא ידעו שזו הקלה עבור יונג להיפטר מהבליטה הזו. ככזה, לא היה לו עניין לחזור על הגוש שלקחו ממנו.
הסוף המעניין של האגדה היפנית
יונג חזר לכפר בלי הגוש וכולם היו בהלם. הוא סיפר להם על האירועים יוצאי הדופן שחווה ואף אחד לא האמין לו. ואז, טסה ביקש מיונג להשאיל לו את בגדיו כדי שיוכל להעמיד פנים שהוא הוא. הוא היה הולך לראות את הרוחות כדי שיסירו גם את הגוש המציק הזה מהמצח שלו.
הוא נכנס ליער ושמע את הרוחות בשעות הבוקר המוקדמות. יונג ניגש אליהם. עם זאת, הוא היה להוט שהרוחות יסירו את הגוש. שום דבר אחר לא היה חשוב לו. לכן הוא לא רקד ולא השתתף בחגיגות. הרוחות ניסו לכלול אותו בחגיגה אבל הוא היה מתרחק בכל פעם, כועס ומעצבן.
כשהשמש עמדה לעלות, ניגשה אליו אחת הרוחות והניחה את הגוש השני על מצחו. הוא אמר, "קח את הגוש שלך. הגיע הזמן שתלך... ואל תטרח לחזור". כך, לפי האגדה היפנית הישנה, צה חזר לכפר עם שני גושים. מכאן ואילך, כולם למדו ששמחה ונדיבות מושכים מזל נפלא. מצד שני, כעס ואנוכיות מביאים רק מזל רע ובדידות.
