המרקיז דה סאד על מיניות
הוא בילה 30 שנה מחייו בכלא, הוא נידון לכריתת ראשו בגיליוטינה, ספריו הוכרזו כחילול השם על ידי הכנסייה, והוא הואשם ברצח ובסטיה. זה רק חלק מחייו של המרקיז דה סאד. האם תרצה לדעת יותר?
שמו המלא היה דונאטין אלפונס פרנסואה, מרקיז דה סאד והוא היה בן להורים עשירים. הוא נולד בפריז ב-1740, והיה פילוסוף וסופר. הוא כתב כמה יצירות ידועות למדי, כולל ג'סטין, 120 הימים של סדום, פשעי האהבה, ואלין ואלקור, בין רבים אחרים.
המרקיז דה סאדה ומיניות
אם זוכרים את המרקיז דה סאד בגלל משהו, זה בגלל הרעיונות שלו על מיניות. בסוף המאה השמונה עשרה הוא הציג מושג חדש של הנאה מינית, שבתקופתו הובן כמסית לפשע ולסטיה.
"הבה נתמסר לעצמנו ללא הבחנה לכל מה שמציעות התשוקות שלנו, ותמיד נהיה מאושרים... המצפון אינו קולו של הטבע אלא רק קול הדעות הקדומות."
המרקיז השתמש בציניות שלו כדי לבקר את החברה, משום שנשים היו מושרשות ברעיון שעליהן להיות צנועות ולראות סקס כדבר רע, אך יחד עם זאת הודה שזנות היא דרך לאפשר לגברים לספק את צרכיהם המיניים.
עבור אנשים רבים בתקופתו, המרקיז דה סאד היה אדם משוגע שכתב על מין בצורה חולנית. כשהחל לפרסם את כתיבתו, הוא נחשב לסופר מרושע, ויצירותיו צונזרו במשך שנים.
כיום, כאשר אנו חושבים על דה-סאדה, אנו מקשרים אותו למילה "סדיזם", שהיא הנטייה להשיג הנאה מינית דרך הכאב הפיזי של עצמך או של אדם אחר. דה סאד מזוהה עם הסוטים, אבל הוא היה הרבה יותר מזה.
חייו של אדם מוזר
אנחנו לא יכולים לשכוח שהמרקיז דה סאד היה מלומד גדול בזמנו. הוא קיבל חינוך מיוחס והתעניין מאוד במסעות אקזוטיים. הוא טרף ספרים על פילוסופיה והיסטוריה, שהיו שני הנושאים האהובים עליו.
דודו, אב המנזר של שדה וחובב ההוללות והוולטר, דאג לחינוכו. בגיל 23, הוא התחתן עם אישה מהמעמד הגבוה בשם רנה פלגי, שהוא לא באמת היה מאוהב בה. למעשה, בספרו אלין ואלקור, הוא דן בנישואים מסודרים אלה.
"צניעות היא כימרה, תוצאה ייחודית של מנהגים וחינוך. זה, מה שהם מכנים, הרגל".
הוא בילה את רוב חייו בכלא על מקרים של התעללות ועינויים של נשים. האשמות אלו השפיעו אז על החברה שלו, בעיקר בעוינות שחשת חמותו כלפיו.
חופש מיני
למרות כל הדעות על דה סאד והקשר שלו עם סטייה, יצירותיו למעשה תומכות בחופש המיני, במובן של ליהנות מהמיניות של האדם מעבר לצניעות ולמגבלות המוטלות על ידי התרבות והחינוך שלו.
ניתן ללמוד את יצירותיו מנקודות מבט רבות ושונות: חברתית, פוליטית, פסיכולוגית, מוסרית, אנתרופולוגית, היסטורית, ספרותית... אבל בכל מקרה, המילים בהן הוא משתמש עמוסות באירוניה ובמטפורות, במטרה לעורר את מחשבותיהם של קוראיו.
המציאות של דה סאד היא שהוא לא היה סתם כותב פורנוגרפיה, אלא גם מבקר פוליטי שהוערך על ידי סופרים של שנים מאוחרות יותר, כמו סוריאליסטים. כתיבתו הייתה באמת חוברת פרסום נגד האריסטוקרטיה של התקופה.
ביסודו של דבר, דה-סאדה קידם את החופש המוסרי בקיצוניותו ושילב שני רעיונות יסוד: שוויון של כל הפרטים ואנוכיות רדיקלית המבוססת על הרעיון שאנו נולדים לתוך החברה ונידונים לחיות בה, ללא קשר ישיר לזולת.
לכן, למרקיז דה סאד הייתה אחת הדעות המתקדמות ביותר בתקופתו, ואנשים ניסו להשתיק אותו גם זמן רב לאחר מותו. כיום, הוא ממשיך לעורר סקרנות כאחת הדמויות חסרות הכבוד והמעניינות בהיסטוריה.
"הטפה מבלי להתאמן זהה לבניית ספינה ולהשאיר אותה על החוף."
