כשהורים משתמשים באשמה כדי לגדל את ילדיהם?
עדיין ישנם הורים רבים המצדיקים שימוש באשמה כסגנון הורות. הם חושבים שפרס ועונש הם הבסיס הבסיסי לחינוך ראוי. זה נכון, במיוחד בגילאים המוקדמים. עם זאת, הכרחי להבין שזוהי אבן דרך שעליהם להתגבר.
האשמה מובילה למצוקה רגשית. זה בא מעונש סמלי וחברתי. עם זאת, היא אינה מובילה לאחריות, היא אינה מקדמת אוטונומיה, ואינה מאפשרת לכל אדם לקבל את ההחלטה באילו ערכים ללכת או לא. השימוש באשמה לגידול ילדים אינו מחנך אותם, הוא רק מתנה אותם.
"בורות מובילה לשעבוד, חינוך מוביל לחירות".
-דייגו לואיס קורדובה-
נכון ששימוש באשמה מגביר את השליטה בילד. זה מקל על עבודתו של הורה אוטוריטרי. הילד מתמלא בפחדים, בהתניות מוסריות, ולכן הופך יותר לניהול. הילד עוקב אחר הנחיות בקלות רבה יותר כי הם חלשים יותר. כמו כן, הם נשארים בתוך הנורמות כי הפחד חזק מדי. הם הופכים לאדם צייתן, אבל לא לאדם חופשי ומאושר.
האשמה כסגנון הורות מנפצת את ההערכה העצמית של הילדים
ילדים זקוקים להתמצאות, והורים צריכים להציע זאת במונחים המאפשרים להם לחזק את עצמם. השימוש באשמה כדי לגדל ילד עושה את ההיפך הגמור מזה. מטרתו היא לגרום להם לחשוב שמה שהם עושים, מרגישים, רוצים וחושבים אינו מקובל.
בואו נסתכל על דוגמה כדי להבין אותה טוב יותר. הילד לא רוצה לאכול ירקות כי יש להם טעם מר שהוא לא אוהב. מנקודת מבט של האשמה, ההורה אומר לילד פשוט לאכול את הירקות בלי להתלונן. מנקודת מבט שמטרתה לחזק אותם, ההורה אומר לילד שהאלופים אוכלים ירקות כי הם נותנים להם כוח רב.
אף ילד לא פועל כדי להפריע להורים שלו. להיפך, הם פועלים כדי לרצות אותם ולגרום להם להרגיש גאים. חוסר הבגרות המוסרית שלהם היא שגורמת להם לא להסתגל למצוות או נורמות מסוימות. הורים צריכים לעזור להם להבין מדוע קיימות הנורמות הללו ומאיפה הן הגיעו.
האשמה מונעת את התפתחות המצפון
גידול ילד אינו פשוט ללמד אותם לעקוב אחר כללים באופן עיוור. האשמה מובילה לכך בדיוק. זה גורם לילד להאמין שהם צריכים להתנהג כפי שדמויות הסמכות מכתיבות להם. בנוסף, זה גורם להם לחשוב שכל הכללים אינם מוטלים בספק ושהפרתם היא התנהגות לא מוסרית.
מה שהורים משיגים עם זה הוא רק מסמן הפסקה בין רצון לאחריות. הבעיה עם זה היא שזה מדרדר את היכולת הביקורתית של הילד. לפיכך, אין התפתחות מצפון אמיתית להתנהגותם.
המצפון מתפתח כשאדם יכול לבחור איך להתנהג. אם למישהו יש מגוון רחב של מצפון, אז קשה יותר לתפעל את האדם הזה, להפיל אותו ולהשתמש בו. מצד שני, אם מישהו היה מותנה באשמה, הוא אף פעם לא מגיע לנקודה שבה הוא מביא לרציונליזציה של ערכיו. הם תלויים באישור סמכותם למעשיהם.
לגדל ילדים ללא אשמה
בני אדם הם אגוצנטריים כשהם נולדים. עבור ילד קטן או תינוק, זה בלתי אפשרי לראות את העולם מעבר לצרכים שלהם. בשלב זה, ההורים צריכים למלא את הצרכים הללו ולעזור לילד להרגיש שהם נמצאים בסביבה בטוחה. זה יבנה ביטחון עצמי ואהבה עצמית.
עם אימון גמילה ושירותים, מתחילה דרך ארוכה לקראת הכנסת מסגרת נורמטיבית לתרבות. ברור שמגבלות יוצרות תסכול, ולכן, דחייה. לילד קשה להבין שהוא לא מרכז עולמו. זה מייצר בעיות שלא אמורות להוביל, בשום פנים ואופן, להאשים כסגנון הורות.
בתהליך ארוך זה, זה אידיאלי שהורים ילמדו את ילדיהם לחשוב על ההשלכות של מעשיהם. לכן, חשוב שהורים גם ילמדו אותם לזהות את הרגשות שלהם, הרצונות, הגבולות שלהם וההיגיון מאחוריהם. יש להרחיב בהדרגה את השוליים של איך לעשות את הבחירות שלהם ואיך להחליט. הורים אף פעם לא עושים זאת בצורה מושלמת, אבל הכוונות שלהם צריכות להיות תמיד אמיתיות.
