הגדר את הגבולות שלך ואל תאפשר לאנשים לזלזל בך

אם מישהו לא מכבד אותך, אתה חייב להציב גבולות ולהגן על עצמך מפני תוקפנות. לא משנה אם אלה ישירים או עקיפים. לא הוכנסתם לכדור הארץ כדי לסבול תוקפנות (לא משנה כמה היא מחופשת). שלא לדבר על כשלא עשית שום דבר רע כדי להגיע לזה. בואו נזכור שאנחנו לא יכולים לשלוט באופן שבו כולם מתנהגים. אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה ללמוד איך לבסס את הגבולות שלנו ואת ההשלכות על אנשים שחוצים אותם.

הגענו לנקודה שבה אנו מנרמלים חוסר כבוד כמשהו שמהווה במיוחד חלק מיחסי כוח. כאילו זה היה בסיס נסבל ליחסים בין אנשים מ"רמות שונות בהיררכיה ". אנחנו מתרצים את עצמנו ומתרצים אחרים בעניינים של חוסר כבוד. "טוב... זה הבוס שלך, אין לך ברירה אלא לקחת את זה.", "בוא נראה... אל תצפה שיתייחסו אליו יפה אם אתה הבחור החדש בעבודה הזו", בין דוגמאות רבות אחרות...

הגבול בין מה שנסבל למה שלא הפך מטושטש. כאילו זה היה מכת עיפרון שעליה שפשפנו אצבע שוב ושוב. מצד שני, לכל אחד מאיתנו יש את היכולת והחובה להציב את הגבולות שלו. אף על פי כן, זה נכון שבמקרים רבים אנו מוצאים את עצמנו מפקפקים אם משהו חורג או לא גבול הכבוד בתוך מערכת יחסים.

גבולות מגינים עלינו מפני חוסר כבוד

לכן, חיוני להבהיר מאוד מה נרצה ומה לא נסבול בתוך מערכת יחסים. זה חל על מערכות יחסים עם חברים, מכרים, עמיתים לעבודה, משפחה... בואו נעשה מאמץ להקשיב לסימנים שהגוף שלנו שולח לנו כשמישהו חוצה את הגבולות שלנו.

הגוף שלנו חכם ותמיד יזהיר אותנו כאשר כבוד כלפינו מופר. להקשיב לגופנו ולהיות מודעים לו זו המשימה שלנו.

אם נשתמש בכלל האצבע הפשוט הזה כמדריך שלנו, אז לכל האנשים ה"מעלים" מאיתנו יש את הזכות לפגוע בנו ולפגוע בנו. אבל אם אף אחד לא עליון, אולי טוב יהיה לנו לתהות כמה כוח אנחנו נותנים לאנשים האלה. סוג הכוח שלאף אחד לא יכול להיות אם אתה לא נותן לו אותו.

אנו מוצאים את עצמנו מעצימים אנשים מסוימים לפגוע בנו ולגרום לנו להרגיש רע. איך אנחנו עושים את זה? בהנחה שחוסר הכבוד שלהם כלפינו הוא משהו טבעי, משהו שעלינו לאפשר. זה משהו שאנחנו נותנים להם לעשות. נתנו להם להיכנס לטירה שלנו, ובנוסף לכך נתנו להם לעשות איתה מה שהם רוצים.

אם אנחנו לא מציבים גבולות, אנחנו מאפשרים לאנשים אחרים לפגוע בנו

ישנן דרכים רבות שבהן אנו מאפשרים לאחרים לזלזל בנו. ישנן גם דרכים שבהן אנו שולחים אותות "המזמינים" אותם לעשות זאת. למשל, כשמישהו העיר עלינו הערה ואנחנו מרגישים מאוד לא בנוח איתה. במקום לתת לאדם האחר לדעת מה אנחנו מרגישים, אנחנו מסתירים ומשתיקים את רגשותינו. אנחנו שומרים אותם בתרמיל הפרטי שלנו של טינה נשמרת. בדרך זו, אנו הופכים את חוסר הכבוד שלהם לרעל האישי שלנו.

יחד עם זאת, בהתרת התנהגותם, אנו מעבירים להם מסר ברור - סביר להניח שבעתיד אסכים שוב להתנהגות מסוג זה. איכשהו זה כאילו בעקיפין אנחנו אומרים "אתה יכול לזלזל בי אם אתה רוצה, אני אתן לך לעשות את זה".

פעמים רבות אנו מחייכים או " מורידים את הצעיף" כדי להימנע מלהיות כנים עם הגבולות שלנו ולהימנע מהפיכתם לגלויים לאנשים אחרים. שום דבר לא קורה כשאנחנו עושים זאת. למעשה, הרבה פעמים זה עניין של הישרדות.

סיבה נוספת שאנו שותקים היא כי אנו מרגישים מאוד מגושמים בהיותנו אסרטיביים. יש לנו כל כך מעט טביעות רגליים על התחום הזה, עד שמסר הביקורת שלנו על ההתנהגות הנצפית לרוב אינו ברור. שום דבר לא קורה אם נמעד קצת, נלמד עם תרגול. הדבר החשוב הוא שנתחיל לעשות את זה.

בואו לא נשלה את עצמנו - לא מגיע לנו חוסר כבוד של אף אחד

למרות שסבול מביטוי של חוסר כבוד הוא עניין של "הישרדות" בזמנים מסוימים, זה לא אומר שזה עובד ככה רוב הזמן. אם מישהו מזלזל בנו לעתים קרובות, עלינו לשאול את עצמנו אם אנחנו "מקבלים" את זה כדי "לשרוד". או אם אנחנו עושים את זה כי אנחנו לא מסוגלים להציב את הגבולות שלנו ולא מעריכים או מעריכים את עצמנו מספיק.

לא מגיע לנו שמישהו יזלזל בנו ללא האשמות וללא כל מניע. לכן, אם אנחנו מרגישים שאנחנו לא ראויים לזה, אנחנו צריכים לשקול אם עדיף לסבול את הכאב ולשנות נושא עם חיוך על הפנים או לקבל שאנשים עברו את הגבולות שלנו. אנחנו יכולים לעשות הרבה כדי לשחזר את הגבולות שלנו ולהראות אותם באופן אותנטי כשאנחנו מרגישים שהם מופרים.

זה בהחלט אתגר. וזה דורש מידה מסוימת של מאמץ. אבל זה שווה את זה. כדאי לכבד את עצמנו, במקום לתת לאנשים אחרים לזלזל בנו רק כדי לשמור על ה"חיבה" שלהם כלפינו.

זה עניין של טיפול עצמי ואהבה עצמית. זה אתגר למצוא אושר בחברה זו של פתיונות מקאבריים. לכן, מכיוון שהחיים אינם סטטיים ומעל הכל, הם שייכים לנו... אנו יכולים לבחור לכבד את עצמנו כשאחרים לא!