7 טיפים להפסיק לכסוס ציפורניים

בחינה, מפגש משפחתי, תור, המתנה ארוכה אצל הרופא. לכל המצבים הללו יש משהו משותף. בכולם אנו יכולים לסבול מחרדה, דאגה או ביישנות. ניתן להחצין את הרגשות או המחשבות הללו באמצעות המילים שלנו, הגוף שלנו או באמצעות מחוות כמו כסיסת ציפורניים.

לידיים שלנו יש תפקיד חשוב מאוד בתקשורת. איתם נוכל לחבק, ללטף ולהביע את עצמנו. הם יכולים גם לשדר רגשות כמו חוסר שקט, שעמום, רצון לסיים פגישה, או אפילו נימוסים רעים. ידיים יכולות להביע כל כך הרבה, והציפורניים שלנו יכולות להיות גם השתקפות של הרגשות או המחשבות שלנו. כסיסת ציפורניים, עבור אנשים רבים, היא דרך לתעל תחושות, אם כי באופן לא מודע. השם לכך הוא אוניקופגיה. הוא נגזר משתי מילים יווניות: אוניקס (ציפורן) ופאג'ין (לאכול) (Cano, Peniche and Arellano, 2001).

בדרך כלל פטרת ציפורניים נחשבת ככפייה. אנחנו עושים את זה כדי לנהל את תחושות חוסר השקט, החרדה והמחשבות החודרניות שלנו. יש לה השלכות חשובות על בריאות הפה שלנו, על הדימוי החברתי שלנו, ובמקרים החמורים ביותר, על ההערכה העצמית שלנו. למרות היותו הרגל קשה לשבור, לא הכל אבוד. אם זה לא מקרה רציני, צריך רק קצת כוח רצון, מצפון ומוטיבציה.

כסיסת ציפורניים - בעיה לא פתורה

האמת היא שכסיסת ציפורניים, או פטרת ציפורניים, נותרה בגדר תעלומה אפילו עבור עולמות הפסיכולוגיה, הרפואה או הפסיכיאטריה. בשנת 2015, כתב העת לתרפיה התנהגותית ופסיכיאטריה ניסויית פרסם מאמר שטען כי פטרת ציפורניים אינה סימן לעצבים או חרדה כפי שרובנו חשבנו, אלא שהיא סימן לפרפקציוניזם. על ידי כך, אנשים יכולים להתמודד עם חוסר שביעות הרצון או הגירוי שלהם.

ישנם גם מחקרים שמראים ששליש מהסובלים מפטרת ציפורניים נמצאים בסביבה משפחתית שבה סובל ממנה בן משפחה אחר. כאן נוכל לראות מקרים של חיקוי של ילדים במשפחות שבהן אבא, אמא או אח כבר עושים זאת. מחקרים אחרים מפשטים את המשוואה ומקשרים אוניקופגיה להנאה. פעולת כסיסת הציפורניים מייצרת תחושות נעימות.

אז הכל עניין של כוח רצון? האם זו לא רק קלישאה? הם אומרים שלהפסיק לעשות משהו או לבצע מטרה זה רק עניין של כוח רצון. "אם אתה לא עושה את זה, זה בגלל שאתה לא באמת רוצה", הם אומרים. האמת היא שהקלישאה עמוסה במספר יתרונות כמו חסרונות. נכון שזה נותן לנו ראייה פשטנית של המציאות, אבל לא פחות נכון שהרצון והמוטיבציה (יהיו אשר יהיו) הם הכוח המניע והכוח. בלעדיהם לא היינו יכולים אפילו לצאת מגוש הזינוק. אבל היזהר, כי לרצות לעשות משהו זה לא להיות הכל ולסיים הכל.

חשיבות כוח הרצון

כוח הרצון לא מזיז הרים, אבל הוא נקודת התחלה חשובה מאוד. זה לא משנה אם אתה נכשל, עושה טעויות או אם אתה מבלה קיץ שלם בלי לכסוס ציפורניים, ובחזרה לעבודה, אתה מתחיל לעשות את זה שוב. כל הסיומים הם התחלות חדשות. אם נוסחה אחת לא עובדת, נסה נוסחה אחרת. אם אתה לא רוצה לשנות את מה שאתה עושה, שנה איך אתה עושה את זה.

מה עשית לא בסדר בפעם הקודמת? איזו טעות עשית? זכור איך הרגשת כשעשית את זה נכון, והתחלת מחדש. בכל פעם שתחליט להתחיל מחדש, כתוב לעצמך מסר חיובי, משהו שיש לו משמעות עבורך, ושם אותו במקום גלוי. זה יעזור לך כשיבואו פיתויים. רק להיות מודע בכל עת.

הצעד הראשון והחשוב ביותר לקראת תיקון הטעויות שלך הוא קודם כל להיות מודע להן. בעבודה, במערכות היחסים שלכם, באופן שבו אתם מתקשרים ובכל פעילות שתרצו להשתפר בה. מאבק בפטרת ציפורניים הוא מרוץ למרחקים ארוכים, לא ספרינט. דרך טובה להתחיל היא לרשום הערות ורישום הזמנים שבהם אתה כוסס ציפורניים. איפה היית? מה עשית?

שמירה על רישום

הקלטת דברים היא דרך להיות מודע לפעילויות שאתה עושה או לאנשים שהיית איתם כשהתחלת לכסוס ציפורניים. השעה ביום, המקומות, האם נהגת, חיכית ברמזורים וכו'. האם זה היה בתחילת היום או בסוף? כל אחד מהרגעים הללו חשוב כי הוא ייתן לכם מושג לגבי הגירויים הקשורים לכסיסת ציפורניים.

זה מכין את המוח ומאמן אותו לזהות רגעים שבהם אתה בסיכון. קודם כל אתה צריך לרשום את הפעמים שהתחלת לכסוס ציפורניים. כאשר אתה שולט בחלק הזה, התחל לרשום את הפעמים שאתה מביא את הידיים לפה שלך (בלי לנשוך בעצם). בסופו של דבר, התרגיל הזה יעזור לך להבין מתי אתה מתחיל לחשוב על כסיסת ציפורניים. זו דרך פשוטה לנסות לעצור את התגובות האוטומטיות הללו.

צעד קטן

צעדים קטנים מובילים להישגים גדולים. האויבים הגדולים של המוטיבציה הם היעדים הבלתי אפשריים. אולי יש לך אירוע מיוחד או ראיון עבודה ואתה מחליט לא לכסוס ציפורניים. זה פרדוקסלי כי בזמן החרדה הכי גדולה אתה מניח בצד את ה"נשק" שלך כדי להילחם בו.

בשלב מסוים אתה חייב בסופו של דבר לשכוח את המטרה. אתה שוב מתחיל לכסוס ציפורניים ומיד אתה מרגיש כישלון. אל תפעילו לחץ רב מדי על עצמכם כדי להיפטר מהרגל כמו פטרת ציפורניים שאולי מלווה אתכם במשך שנים. ייתכן שיש אנשים שהצליחו בפעם הראשונה של השאלה. תמיד יש אנשים שמדברים על הסיגריה האחרונה שלהם. אבל מה עם מי שלא מתפקד ככה?

הניסיון לא להיות קשה מדי עם עצמך הוא בעל ברית טוב כאשר הפיתוי גבר על כוח הרצון שלך. נסה רק להגביל לאצבע אחת או שתיים, או להגדיר לעצמך יעד סוף שבוע או תקופת חגים. השילוב של מטרות פשוטות וקלות יותר יגרום לנו להשיג את המטרות הגדולות יותר בטווח הארוך. כל צעד חשוב, ובאותו אופן אנחנו צריכים לתעד את ההתנהגות שאנחנו רוצים לשנות, חשוב גם לתעד את ההישגים שלנו.

היכונו לפיתוי

לאחר היכרות עם המצבים, האנשים או השעות ביום בהן אנו מתחילים לכסוס ציפורניים, השלב הבא הוא להימנע מפיתוי. עם זאת, אנחנו לא יכולים לברוח מהמצבים או האנשים האלה כל הזמן. אחת האסטרטגיות הטובות ביותר היא להשתמש בכוח המוח שלנו כדי להתעמת איתם. פשוט צפו את המצב ודמיינו איך אתם הולכים לצאת ממנו מבלי לכסוס ציפורניים. זה יכול לעזור לחזק אותך בזמנים קשים. פנה את דעתך למחשבות חלופיות, וחשוב על מסרים חיוביים שיכולים לתמוך בך.

תרופה נוספת היא לאמן את הגוף לנשום ולהירגע על מנת להילחם במצבים הגורמים לך לחרדה.

באותה דרך שבה אנחנו יכולים לאמן את הגוף והנפש שלנו, אנחנו יכולים גם ללמוד לשמור על ההתנהגות שלנו, כביכול. תרגיל אחד פשוט מורכב מהזזת היד שלנו לכיוון הפה. לאחר מכן אנו משאירים אותו 5 ס"מ מהפה, מתנגדים לרצון לכסוס ציפורניים. לאחר מכן אנו מחזיקים אותו שם למשך 20 שניות. אם נעשה זאת כדי לאמן את עצמנו באופן מודע, נתרגל לזה בהדרגה. אז יהיה קל יותר לזהות את התחושות שלפני המעשה ממנו תרצו להימנע - כסיסת ציפורניים.

חפש חלופות לפה ולידיים שלך

אנשים שנאבקו עם הרגל רע יודעים כמה זה קשה. אנשים סביבך יגלו לעתים קרובות חוסר הבנה ועשויים להעיר על מידת החלשות שלך. לפעמים הדמיה, כוח רצון או מנטליזציה פשוט לא מספיקות. ייתכן שתצטרך למצוא חלופות אחרות. אבל אל תשכח שכל אחד שונה. חלקם יצליחו עם אפשרות אחת, ואחרים עם אחרת.

חשוב לזכור שעלינו להתמקד הן בפה והן בידיים. אנו עשויים להרגיש שאנחנו צריכים משהו בפה כדי להרגיע את העצבים, חוסר השקט או השעמום שלנו. במקרה כזה נוכל לפנות למסטיק, ג'ינג'ר או שוש מוצץ, סוכריות וכו'. משהו בפה מסיר את הצורך לתפוס את החלל הזה עם האצבעות!

אנחנו צריכים גם להתמקד באצבעות שלנו. שטיפת ידיים, לבישת כפפות או לק, הנחת פלסטר או אפילו פסים בלתי נראים על האצבעות יכולים לעזור. לכל הפחות זה יכול לשמש תזכורת ישירה למטרה שהצבנו לעצמנו.

מצד שני אתה יכול לשאת חפצים אחרים שיכולים לשמש הסחת דעת, כמו מחזיק מפתחות, כדור נגד לחץ, עט וכו' משהו שיעסיק לך את הידיים.

אם תחפש, תמצא

אז יגיע הזמן בו הציפורניים שלנו יתחילו לצמוח וזו בהחלט תהיה תחושה מוזרה. נרצה לגעת באצבעותינו, להביט בהן או ללטף את קצה הציפורניים. הרגל נוסף הוא להבריש את הבגדים שלנו עם הציפורניים החדשות שנמצאו. הימנעות מחוות אלו תהיה בסיסית. ברגע שנצליח לאמן את עצמנו להיות מודעים לכך שאנחנו עושים את זה, יהיה קל להימנע מלהיקלע לפיתוי.

בכל פעם שיש אי אחידות או שריטות על הציפורן, טריק פשוט הוא לשאת קובץ קטן. על ידי כך נמנע מלפנות אל השיניים שלנו כדי להסיר את הפגמים המעצבנים בציפורניים שלנו.

אם בכל רגע נתון אנחנו מוצאים את עצמנו עושים אחד מהדברים האלה, אז יש כמה טריקים שאנחנו יכולים להשתמש בהם. אם אתה עומד, קמוץ את האגרופים. חפש מישהו להתחיל איתו שיחה. הכנס את הידיים לכיס או הכנס אותן מתחת לירכיים אם אתה יושב.

אם אתה מסתדר טוב, הודה בזה

לעתים קרובות קשה לנו להכיר בכך כאשר אנו מצליחים. לפעמים בגלל הדרך שבה חונכנו, או בגלל הפחד ממה שאחרים יגידו, אנחנו לא מעריכים את ההישגים הקטנים שלנו. זה יפגע בדימוי העצמי שלנו בטווח הארוך. אם הגענו למטרה, אז עלינו לתגמל את עצמנו. אנחנו לא נהיה פחות צנועים או נחשוב יותר מדי על עצמנו על ידי כך.

למרות שעבור הסובבים אותנו הם עשויים להיות הישגים חסרי משמעות, זה לא אמור למנוע מאיתנו לתגמל את עצמנו על מה שהשגנו. זה, אכן, יהיה דבר חיובי מאוד עבור חיינו ומטרותינו.

תכננו לתת לעצמכם פרסים קטנים אם עברתם שבוע בלי לכסוס ציפורניים, למשל. ואם הסובבים אותנו מעורבים בתהליך אז זה בהחלט יכול לעזור מאוד. אם הם יבינו וירגישו אמפתיה זו תהיה תמיכה חיונית.

מצד שני, אנחנו גם צריכים להיות מודעים לשאלה האם הבעיה שלנו יכולה להיחשב כבעיה בריאותית. אם יש לנו דימום או עיוות באצבעות, או אם זה הופך להפרעה אובססיבית או דיכאון, חשוב יהיה לבקש עזרה רפואית. הרופאים יוכלו לשלוט על ההרגל ולפקח עליו, ולתת לנו את כל העצות והעזרה שאנו צריכים.