התאבדות בילדות - המקרה של סמנתה קוברסקי
ילדים מייצגים את החלק הפגיע ביותר בחברה שלנו. כנותם וכושר ההמצאה שלהם הופכים אותם למטרות קלות לכל סוג של לעג או הונאה. כמו כן, לרוב הם אלה שמגעילים לאחרים מבלי להבין באמת את הנזק שהם גורמים. מסיבה זו, התאבדות בילדות היא עדיין נושא מורכב. יש לזה הרבה ניואנסים והסכנה לטעות עם ילדים שמתנהגים ככה היא גדולה.
מוות הוא אירוע שקשה לילדים להבין. מול מותו של אדם אהוב, ילדים רבים ממשיכים לשאול עליהם. אחרים ממשיכים לכלול אותם בחייהם הנוכחיים. בינתיים, אחרים מרוצים מהקלאסיקה "הם הלכו למקום טוב יותר". העובדה היא שההסברים שילד בודד יכול לקבל על הנושא הזה יכולים להיות מרובים. כולם יכולים להיות שונים מאוד אחד מהשני ולא תמיד נכונים.
עם זאת, קבלת העובדה שצעירים יכולים לחשוב על התאבדות היא משהו שהוא מעבר להבנתנו. בבגרות, זה נפוץ שבנסיבות מסוימות נוכל לפנטז על הרעיון של התאבדות. כמובן מבלי לבצע זאת. מצד שני, אדם בוגר מודע לכך שמוות הוא משהו בלתי הפיך. אבל ילד אולי לא כל כך ברור בעניין הזה. התאבדות בילדות ממשיכה להיות נושא עם הרבה שאלות אבל מעט מאוד תשובות.
התאבדות בילדות - המקרה של סמנתה קוברסקי
ב-2 בדצמבר 2009, אמה של סמנתה קוברסקי מצאה את גופתה של בתה בת ה-6 . היא כרכה חגורה סביב צווארה ותלתה את עצמה מראש העריסה. למרות הניסיונות של בני משפחתה ועובדי הבריאות, לא ניתן היה לעשות דבר כדי להציל את חייה.
שעות קודם לכן, הילדה התווכחה עם אמה. גם האם וגם אחת מאחיותיה היו בחדרים שונים כשהטרגדיה התרחשה. לטענת המשטרה, לא היו ראיות המצביעות על כך שלמשפחתה יש קשר לאירוע הטראגי.
זה נראה לא ייאמן שבחורה צעירה כל כך תקבל את ההחלטה לעשות משהו כזה. היו הרבה השערות אם ההתאבדות הזו בילדות יכולה הייתה להיות תאונה. אבל התיאוריה הזו לא תאמה את העדויות שמצאה המשטרה. שאלות רבות עלו. האם זה היה משחק שהשתבש? האם זו הייתה רק הדרך שלה לברוח מהכעס שנגרם מהדיון הקודם עם אמה? האם התנהגותה הייתה דרך לפגוע באמה? או שמא האשמה שלה עצמה עלתה?
"אם אתה משנה את הדרך שבה אתה מסתכל על דברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם ישתנו."
וויין דייר-
קארל מנינגר והמרכיבים של התנהגות אובדנית
ניתן לחקור התאבדות מנקודת מבט סוציולוגית או פסיכולוגית. במקרה הספציפי של סמנתה, הגורם הפסיכולוגי שיחק תפקיד מהותי. אחת התיאוריות שמתאימות יותר למקרה זה היא זו שהציע הפסיכיאטר האירופי קרל מנינגר.
על פי מחקריו השונים בנושא, הוא הגיע למסקנה מעניינת. התאבדות יכולה להיחשב כרצח הפוך. הכעס והשנאה שמטופל חש כלפי אדם אחר עלולים להיות הגורם למותו שלו. הוא מצא שלושה מרכיבים של עוינות: הרצון להרוג, הרצון להיהרג והתשוקה למות.
מצד שני, זה נדיר ביותר למצוא מקרה של התאבדות בילדות בגיל כל כך מוקדם. ילדים מתחת לגיל 10 אינם מעלים בדרך כלל רעיונות אובדניים אלא אם כן מעורבים גורמי סיכון מסוימים. לפיכך, הנושאים העיקריים שנחקרו על ידי המשטרה היו אלה שהיו במעגל הקרוב ביותר של סמנתה, משפחתה הישירה.
שולל משחק פסול
למרות איך שזה נראה, לא היו ראיות המצביעות על כך שהילדה סבלה מכל סוג של התעללות. האנשים שהכירו אותה הדגישו את אופיה העליז והאדיב. זה רק הפך את העובדה שהיא לקחה את חייה לעצמה לבלתי מובנת אפילו יותר. האם סמנתה באמת הייתה מודעת למה שהיא עומדת לעשות? לדברי הפסיכיאטר קירק וולף, היא לא הייתה מודעת כלל.
"עד שהם בני 9 או 10 ילדים עדיין לא מבינים את המשמעות האמיתית של המוות. בגיל הזה הם מגלים שזה מסמן נקודת אל חזור".
הצהרה זו זכתה לתמיכה חזקה על ידי הסוכנים שהיו אחראים על התיק. מלכתחילה הכחישו מכל וכל שילדה בת 6 עלולה להתאבד. גם לאחר שפורסמה קבעה שמדובר בהתאבדות, הרעיון שסמנתה לא הבינה מה עומד לקרות לה עדיין תקף.
האם עלינו לדבר עם ילדים על התאבדות?
זה מוביל אותנו לשאול את עצמנו אם מומלץ לדבר על התאבדות עם ילדינו. זה הכרחי שמוות, באופן כללי, לא ייראה כנושא טאבו עבורם. זה נושא מאוד קשה ומסובך, ולכן עלינו להתייחס אליו בכבוד ובאמפתיה.
לדבר איתם על נושא שהם יצטרכו להתמודד איתם במוקדם או במאוחר מועיל מאוד. מוות הוא תהליך בלתי נמנע שיבוא לכולנו מתישהו. כולנו צריכים לסבול מצבים קשים מאוד לאורך חיינו. לכן עלינו להבהיר להם שתמיד יש פתרון חלופי להתאבדות. למרות שלפעמים אולי לא נוכל לראות את זה.
במובן זה, עלינו ליידע אותם שהתאבדות היא נושא כמו כל נושא אחר, נושא שהם יכולים לדבר עליו. כך, הם ילמדו להביע את רגשותיהם לגבי זה, בין אם הם חוו התאבדות של קרוב משפחה או לא. לתת להם לחלוק את הפחדים והבעיות שלהם יכול למנוע החלטות טרגיות וקיצוניות, הן בהווה והן בעתיד.
