5 גורמים המעכבים צמיחה רוחנית
בחברה המערבית, קיים סוג מסוים של עיסוק רוחני. החיפוש הזה מונע מהרצון לא להרגיש עוד סחף בעולם. זה החיפוש להרגיש שלחיים יש משמעות ושאנחנו יכולים לעצב את המשמעות הזו. עם זאת, בתוך המרדף הזה טמון גם הרצון להשיג את התחושה הזו מבלי להרגיש אחראי יתר על המידה או אחראי למעשיו של האדם.
בני אדם מחפשים לפעמים הדרכה רוחנית כדי להפוך את חיינו לנעימים יותר, או זורמים יותר, במקום חיים מלאים בשאלות ובסבל מתמידים.
החיפוש הזה אחר רוחניות קשור ישירות לנושא נוסף שממלא את חדרי ההמתנה של פסיכולוגים: הרצון להרגיש טוב עם עצמנו, להרגיש שלווה ולהרגיש טוב עם מי שאנחנו בעולם. כאנשים, כולנו מחפשים רווחה פסיכולוגית.
החיפוש אחר רווחה פסיכולוגית ורוחניות
עלינו לשקול כמה עצות המגיעות מהפסיכולוגיה הקשורות לרוחניות ולרווחה פסיכולוגית. יש להם שורשים באמונות אבות ואמונות דתיות, אבל הם קיבלו תוקף גם על ידי הפסיכולוגיה המדעית.
רווחה רוחנית ופסיכולוגית אינה משהו שרירותי או סתמי שנובע מכלום וללא מאמץ והשתתפות. כדי להגיע לרמה כזו של תפקוד נדרשת מאמץ, נחישות ומסירות.
לכן, החיפוש אחר רווחה רוחנית ופסיכולוגית דורש מחויבות. עלינו לשקוע לחלוטין בתהליך, כי רק כך הוא יוכל להוביל אותנו להשיג את מה שאנו מחפשים.
מאמר זה ידון בחמישה גורמים שיכולים להרוס לחלוטין את הרווחה הפסיכולוגית והרוחנית שלנו...
1. קנאה
לעתים קרובות אנו מבדילים בין "קנאה בריאה" ל"קנאה שלילית". עם זאת, אם נחפש את ההגדרות של כל אחת מהן, לא נמצא הבדל גדול ביניהן.
הרגשת קנאה רגעית כאשר מתמודדים עם עובדה קונקרטית היא נורמלית. תחושה זו אינה מלווה ברצון לגזול את זהותו של אדם אחר וגם לא לרצות רע כלפי אותו אדם. עם זאת, אם התחושה הרגעית הזו מתארכת ומתעצמת עם הזמן, היא עשויה להתפתח ולכלול את ההיבטים הללו...
הקנאה מציבה אותנו במצב של חוסר התאמה, של מרירות, ואפילו מעוררת רגעי תוקפנות. קנאה באחר היא להודות ולצמצם את החשיבות שלנו.
2. השוואת עצמך לאחרים
העובדה שאנו משווים את עצמנו לאחרים היא חלק מהחיים מילדות. זה מוביל אותנו לחפש הצלחה באמצעות תחרות. בתורו, זה יוצר רצון ל"נורמליות" על סמך הקריטריונים והציפיות של החברה.
מה שלא מספרים לנו מספיק, וגם לא מספיק משכנע, הוא שכל אחד ואחד מאיתנו ייחודי ביכולות שלנו, באופי שלנו ובנסיבות שלנו.
לעתים קרובות אנו משווים את עצמנו לאלה שאנו רואים במצב טוב יותר מאיתנו, תוך התעלמות מהאינדיבידואליות והגברת התסכול שלנו.
לכן, ביסוס השוואות מרחיק אותנו מהמציאות שלנו. זה יוצר מיתוסים כוזבים ולפעמים אפילו תחושה עמוקה של כישלון. ברור שזה פותח את הדלת לקנאה, למרות שבדרך הטבע שלנו לעולם לא היינו רוצים להכיל את הרגש הזה.
אם אנחנו מאמינים שצריך להיות לנו מודל או נקודת התייחסות בחיינו, עלינו תמיד לזכור את הערכים שלנו ולבסס את המודל הזה כדי להתיישר עם הערכים האלה. היא חייבת להיות ניתנת להתאמה לנסיבות האישיות שלנו ונגישה מציאותית.
3. הערכה מתמשכת של עצמו ושל חייו
ההערכה המתמשכת של מה שאנחנו עושים ומה אחרים מובילה אותנו למרירות ולנוירוטיות. זה יכול לגרום לנו לשפוט אחרים, שזה הרגל נפוץ של אנשים שמתוסכלים בדרך כלל מהחיים שלהם.
אנחנו צריכים לנסות לחיות בלי לנתח הכל. החיים הם לא משוואה שצריך לפתור, אלא תחושה מתמשכת של חוויות ורגשות.
4. אידיאליזציה
האידיאליזציה של אנשים ומצבים נפוצה מאוד. זה נעשה לרוב בדיעבד, או כשחושבים על העתיד.
ההבדל בין הקמת יעדים ואידיאליזציה ברור יחסית. הצבת יעדים מאפשרת לנו להתמקד בפעולות שלנו. האידיאליזציה מגבירה את האכזריות העצמית ביחס לטעויות העבר שלנו ואת חוסר הריאליזם ביחס למטרות העתידיות שלנו.
באותו האופן שאנחנו עושים אידיאליזציה לעבר, חושבים שהכל היה טוב יותר, אנחנו עושים אידיאליזציה של מצבים עתידיים ומאמינים שהיכולת להגיע למצבים האלה תפטר אותנו מההווה הנוכחי והקטסטרופלי שלנו.
5. חשיבה פסימית, או קטסטרופלית
ההשפעה ההפוכה של חשיבה אידיאליסטית היא חשיבה פסימית, או קטסטרופלית. בניגוד למה שזה נראה, שני דפוסי החשיבה הללו יכולים להיות נוכחים באדם אחד בו-זמנית.
אם אנו נוטים לעשות אידיאליזציה של משהו ואז מגלים שמה שאנו חווים אינו עומד בציפיות שלנו, תחושה של חוסר שליטה וייאוש יכולה להציף אותנו. חוסר שליטה כאשר אנו מתמודדים עם היבט מסוים בחיינו מניע אותנו לייאוש ולראייה פסימית על העולם.
מסיבה זו עלינו להתאים את הציפיות שלנו למציאות. עלינו לעשות זאת ככל האפשר על מנת להימנע מיצירת תקוות שווא ומיותרות במוחנו שלא ניתן להתאים למציאות.
רווחה פסיכולוגית מחוזקת, רווחה רוחנית מתקבלת בברכה
על ידי הימנעות מחמשת הגורמים ההרסניים הללו, נוכל להגיע למקום של רווחה נפשית ורוחנית. מצב תודעתי זה תמיד יכול להתחזק על ידי תרגולים כגון תיווך, מיינדפולנס וטכניקות אחרות שעוזרות לנו להשיג מודעות לגופנו ולהרגיע את מוחנו.
כדי להשיג זאת, עלינו לחסל את כל מה שמטריד אותנו. זה אומר להיפטר מכל מה שלא יפה ולא מועיל, ומהדברים שיש להם מקום רק בעבר שלנו. זיהוי הגורמים הללו במוחנו יכול לעזור לנו למזער אותם. זה יכול לעזור לנו להתעלם ממחשבות מזיקות ולסלול את הדרך ליעילות של פרקטיקות חיוביות כמו גישור.
דרמטיזציה של הבעיות שלנו רק תחמיר אותן. תרגולים כמו תיווך ומיינדפולנס תמיד יעזרו לנו להרגיש שאנחנו קיימים ברגע הנוכחי עם האור שלנו, ושאנחנו מסוגלים לארגן את עצמנו ולהיות מוכנים לחיים. והכי חשוב, הימנעות מגורמים מזיקים אלו תעזור לנו להשיג רווחה נפשית ורוחנית ובהירות שבה אנו מסוגלים לראות את כל הבעיות שלנו מחוץ לעצמנו.
