להמשיך - חלק מהרוח האנושית הגדולה

להמשיך הלאה זו לא אופציה, זו חובה. כולנו חווינו את זה. כולנו הסתבכנו ברגע מכריע בחיינו. וכשזה קורה, כל היקום שלנו מתעוות, אנחנו מוצאים את עצמנו עם הפנים כלפי מטה ולא מסונכרנים, מקורקעים בממד מוזר וחונק. וכולנו יודעים היטב שמה שלא זז, או נשאר להיאחז במשהו, בסופו של דבר מתאבד. כמו מים עומדים, הכל מתחיל להתקלקל.

כאשר אנו עוברים זמנים קשים ולא נוחים, ישנו חלק במוח שלנו שמעודד אותנו להתקדם. זה הקול של ההיגיון, והוא מתיישב עם מה שאומרים לנו אהובינו. הם דואגים לנו ומנסים לתמוך בנו במילים מעודדות. עם זאת, ישנו חלק נוסף במוח שלנו שעמיד בפני שינויים וקשור לחלוטין לאירועים כואבים שגזלו מאיתנו את שלוותנו. החלק הזה במוח שלנו גם מבקש לגזול מאיתנו את תחושת הביטחון שנהנינו ממנה לא מזמן.

לשחרר

שחרור ממשהו או מישהו, ויתור על הדברים שנתנו לנו זהות, כמו עבודה או חברות, גורמים לכל הווייתנו להיכנס למצב של אזעקה. נוצר מצב מורכב, וצריך לנהל אותו נכון, מוקפד וחכמה.

אנחנו רוצים להתרחק כמה שיותר מכל הצטברות של רגשות שליליים שאוחזים בנו. ובכל זאת, זה בעצם מאוד מועיל להתמודד עם הקשר הרגשי הזה כדי להבין ולפרום אותו. מערכת מורכבת של נסיבות, שאם נשלוט בהן ונפענח אותן, תציע לנו את הדחף הדרוש להמשיך.

לפעמים אנו מזלזלים ביכולת הנפלאה להתנגדות ולשיפור עצמי שיש לכל אחד מאיתנו בתוכנו, ממש בלב. זה אכן יהלום גלם בלתי ניתן להריסה המסוגל להאיר את הדרכים שלנו. כדי לשקול את הרעיון הזה עוד יותר, כדאי לספר סיפור קטן שללא ספק יגרום לנו להרהר ולהגיע ליותר ממסקנה אחת.

ההיסטוריה של הודעה אבדה בספרייה ישנה

כולנו ראינו את הכרזה המפורסמת הנושאת את הביטוי "הישאר רגוע ותמשיך הלאה". שמירה על קור רוח והמשיכה היא אולי אחד המסרים הנמכרים ביותר בתחום הצמיחה האישית. עם זאת, מקורו מוזר מאוד. כדי לגלות אותו עלינו לנסוע למלחמת העולם השנייה וללונדון ב-1940.

הממשלה ידעה שהמצב בבריטניה לא יכול להיות מסובך יותר. המלחמה הייתה בשיאה והפצצות של הצבא הגרמני תקפו את עריה הגדולות בקביעות. הם היו צריכים אמצעי הגנה, ומלבד הצד הצבאי של העניינים, הם היו צריכים להעלות את המורל של האוכלוסייה. הם היו צריכים להרגיש את הסטואיות הבריטית האופיינית, כדי שרוחם לא תרד בנסיבות נוראיות כאלה.

מסיבה זו, כדי לעודד להמשיך, הממשלה עיצבה כרזות להצבה ברחובות. הועלו מספר הצעות, כגון "אומץך, עליזותך, ההחלטה שלך תביא לנו ניצחון" ו"הישאר רגוע ותמשיך". זה האחרון הוא שנבחר להיות הנוסח שהעם הבריטי היה צריך, ויותר משני מיליון עותקים הודפסו. חלק ניכר מהתקציב נוצל לפרויקט זה.

שואבת כוח ממצוקה

כעת נשאלת השאלה, האם הפוסטר הבולט והטוב הזה עזר? התשובה פשוטה - זה לא היה נחוץ. הכרזות מעולם לא הופיעו ברחובות. וינסטון צ'רצ'יל החליט שהם לא מתאימים, מכיוון שלדעתו הבריטים לא צריכים הודעות פטרוניות. אנשים כבר ידעו היטב שהאופציה היחידה האפשרית היא להתקדם, להילחם ולבטוח. לבני אדם כבר יש מנגנון משלהם לשאוב כוח ממצוקה ולהתנגד. להמשיך הלאה הוא חלק מולד מאיתנו.

הצבת ההודעות האלה ברחובות הייתה לא יותר מאשר בדיחה. מסיבה זו, הממשלה החביאה והרסה חלק ניכר מהם, כדי שאיש לא יגלה שהם השקיעו סכום לא מבוטל במשהו שפשוט לא היה נחוץ.

רק בשנת 2000 חלקם נמצאו בטעות בחנות ספרים ישנה. הממצא היה כל כך מפתיע, ולא עבר זמן רב עד שביטוי שנוצר כמה עשורים קודם לכן תפס והפך לפופולרי להפליא.

אנחנו אולי יודעים עמוק בפנים שבני אדם עשויים מחומר בל יתכלה, ושזה בגנים שלנו להתנגד ולהתמיד. עם זאת, מה אנחנו יכולים לעשות כשאיבדנו את ההתלהבות שלנו? כיצד עלינו להגיב כאשר רגלינו לכודות, ליבנו קר ומוחנו נשלט על ידי מחשבות שליליות?

מפתחות להמשיך בלי לאבד את הלב

• הרגישו את הרגשות שלכם. ציינו זאת בהתחלה. עלינו להיות מסוגלים להבין את המבוך הרגשי שלנו, להיות מודעים לרגשות שליליים, להפוך אותם לשלנו ולתעל אותם כך שלאט לאט הם יאבדו את עוצמתם.
• מה מגיע לך? תחשוב על זה, התעמק בשאלה הזו וערוך רשימה של מה שמגיע לך. להיות מאושר, לקבל הזדמנות נוספת, לקבל יותר חופש. לקחת אחריות על עצמך, לאהוב ולהיות נאהב, להגיע להצלחה ולשוב ולזכות בתקווה.
• ראה כיצד רגליך נוגעות בקרקע. זה אולי נראה טיפשי, אבל משהו פשוט כמו להרגיש את הרגליים שלנו נוגעות בקרקע נותן לנו תחושת ביטחון וניידות. אנחנו לא נצמדים לקרקע, יש לנו את היכולת להתקדם, ולפעול.
• תרגל נשימות עמוקות ומדיטציה. החיבור עם עצמנו ועם כל מה שסובב אותנו הוא בסיסי. תרגולים אלו יעזרו לנו להתמקד, לתעל רגשות, לנקות את מוחנו ולהיות מודעים לנקודות מבט אחרות.
• צור קבוצה של אנשים עמידים. בין החברים והמשפחה שלך יש אנשים שעברו תקופות איומות וללא ספק יצאו נלחמים. תן לעצמך ללמוד מהם.
• צור מנטרה. צור ביטוי שישמש לך עידוד ומוטיבציה בחיי היום יום שלך. הנה כמה דוגמאות: "מגיע לי", "אני אמיץ", "דברים מדהימים מחכים לי, אני מוכן ללכת עליהם".

לבסוף, יש לנו את הצעד החשוב ביותר - לתפוס את המומנטום. להתקדם היא קפיצת מדרגה של אמונה, של ביטחון בעצמו ובמשאבים של עצמו. זה משהו שכולנו יכולים לעשות כדי להשיג מציאות מלאה ומספקת יותר. המציאות שמגיעה לנו.