זרקור: ערכה של עיתונות
Spotlight הוא סרט מדהים בשל איך שהוא מספר את הסיפור ועד כמה הוא מייצג את העיתונות. זה נובע מהרעיון שאם לא מנקים שטיח מעת לעת, הוא יתחיל לצבור אבק.
ה"שטיח" שמשטרת בוסטון מנקה אבק הוא כזה שנראה ללא רבב: הכנסייה הקתולית. לכנסייה הקתולית יש השפעה עצומה על הקהילה של בוסטון, מסצ'וסטס, שבה מתרחש הסיפור. זה מה שמחזיק את הקהילה. מכיוון שיש לו תפקיד כה חשוב בחברה, רבים מאמינים שעדיף להעלים עין כאשר הוא מבצע פשע, כולל התעללות מינית בילדים.
זוכה לשבחי ביקורת
שחקני הסרט מדהימים, התסריט מדהים, הצילומים מתוכננים היטב, והסצנות זורמות ללא רבב. ל- Spotlight אין סיפורים משניים והוא רק מתמקד בעלילה הראשית.
Spotlight זכה בפרס האקדמיה לסרט הטוב ביותר בשנת 2015, והתחרה מול סרטים גדולים אחרים כמו The Big Short, Bridge of Spies, The Revenant ו- Room. הוא גם זכה בפרס התסריט המקורי הטוב ביותר. הפרסים האלה אומרים לנו שזה סרט ששווה צפייה.
"כשאתה ילד עני ממשפחה ענייה, הדת חשובה מאוד. וכאשר כומר שם לב אליך, זה עניין גדול... איך אומרים לא לאלוהים, נכון?"
- זרקור -
נקודת ההתחלה
הסרט מתמקד בצוות חוקרים מהבוסטון גלוב שנקרא צוות Spotlight. הצוות הזה מורכב מהעורך (מייקל קיטון), שמוביל את מייקל רזנדס (מארק רופאלו), סשה פייפר (רייצ'ל מקאדמס), ומאט קרול (בריאן ד'ארסי ג'יימס). גם עוזר העורך (ג'ון סלאטרי בתור בן בראדלי ג'וניור) ועורך חדש (ליב שרייבר בתור מרטי ברון) ממלאים תפקידים חשובים.
העולה החדשה מרטי ברון היא זו שמסיטה את תשומת הלב של הצוות לכיוון ההתעללות המינית שמבצעים כמה כמרים מהכנסייה הקתולית. מכאן והלאה, כל המצלמות מתמקדות באלה שיכלו לעשות משהו בנידון אבל לא עשו זאת, אלה ששתקו או עזרו לשמור על הסוד.
מנקודת מבט פסיכולוגית, פרט ספציפי בולט. הסרט הוא דוגמה מצוינת לכך שלפעמים אלמנטים חיצוניים מציתים את האש ומשנים את הכל. לדוגמה, במקרים של התעללות, אלמנט זה הוא בדרך כלל חוויה אישית. במקרה של הסרט, העורך החדש, אדם שלא הושפע מהכנסייה בילדותו, מצית את האש.
זרקור: סרט ששינה את מהלך ההיסטוריה
קרא גם: אנני וילקס: אהבה ואובססיה"יש להם ארכיבישוף ויש להם עיתון גדול... אם היינו פתוחים יותר לתפיסה שמוסד איקוני כזה עשוי היה לבצע פשעים מתועבים כאלה, אני חושב שאנשים היו מגיעים לזה מוקדם יותר".
-וולטר "רובי" רובינסון, זרקור -
ישנם כ-100,000 מקרים של פדופיליה פקידותית, מבלי לספור את המקרים שבהם יש ספק סביר או מקרים שעדיין לא התגלו. החלק הגרוע ביותר במקרים הללו הוא השתיקה, השיתוף והסובלנות שמאפיינים רבים כל כך. הכנסייה הקתולית חוששת להיות אחראית על חטאיה, להודות שחבריה הם בני אדם.
למרות שעברנו כברת דרך, נותרו מקרים רבים לחשוף. אנחנו צריכים לעשות זאת לא מתוך נקמה או חוסר אמונה, אלא כדי שזה לא יקרה שוב, הקורבנות מרגישים שהם נתמכים, ואף מוסד לא מאמין שהם יכולים להרוויח יותר מהסתרת מעשים בלתי חוקיים מאשר הוקעתם.