אמא שיימינג: האם אמא אמיתית היא אמא רעה?

לחץ, חוסר זמן, אחריות, האשמה, דעות של אחרים... אלו חלק מהסיבות שנשים רבות מחשיבות את עצמן כאמהות רעות. היום מכנים את התופעה "אמא שיימינג".

הסופרת ג'יל צ'רצ'יל אומרת "אין דרך להיות אמא מושלמת, אבל יש מיליון דרכים להיות אמא טובה". אבל חלק מהנשים עדיין שואפות לשלמות. בין אם זה בגלל לחץ חיצוני או פנימי, הרעיון נפוץ כמו שהוא שגוי.

מחקר אחד מראה ששיימינג של אמא הוא אמיתי מאוד

למרבה הצער, הפנטזיה להיות אמא מושלמת מועברת בסופו של דבר גם לילדים. גישה ביקורתית זו יוצרת סביבות שליליות שעושות יותר לחרדה של ילדים מאשר להתפתחותם.

ואז בעידן הזה של טכנולוגיה מתקדמת, האינטרנט והמדיה החברתית, קשה לברוח מביקורת לא בונה. למרבה הצער, זה בסופו של דבר משפיע על אמהות. לשם כך ערכה אוניברסיטת מישיגן סקר חשוב. זה היה על השיפוט הציבורי שקורה כל כך בקלות ברשתות החברתיות.

המציאות שמחקר זה חושף היא מייאשת. התוצאות אומרות ששתיים מכל שלוש אמהות מושפעות מביקורת מסוג זה. הם אומרים שהם חשו בושה כשקראו או שמעו שיפוטים ערכיים של אנשים אחרים.

האמת על שיפוט

אנו רואים כמה אמיתות לא פרודוקטיביות ומייאשות עולות מאותו מחקר. לדוגמה, יותר ממחצית מהאימהות שנסקרו אמרו ששמעו ביקורת או עצות לא מועילות ממשפחה קרובה.

הדבר הגרוע ביותר הוא שכל הערה, כל שיפוט מכביד על אמהות. זה גורם להן להרגיש חוסר ביטחון לגבי תפקידן כאמהות. במילים אחרות, כל הביקורת (לעיתים קרובות סתמית ובלתי מוצדקת) גורמת לנשים רבות להרגיש חוסר ביטחון ובושה.

כתוצאה מכך, נשים נאבקות למצוא את "הדרך הנכונה" להורות. אנשים מבקרים אותם על הדרך שבה הם משמיעים את ילדיהם. אחרים בגלל התזונה של ילדיהם, או אפילו הדרך בה הם מניקים את תינוקם.

בעיקרון, אנשים כל הזמן מפקפקים ביכולות שלהם. זו לא הייתה בעיה אם זה היה מדי פעם. אבל כשזה קורה כל יום, זה לאט לאט אוכל את הביטחון העצמי של אמא. יש לנו עדויות שזה משפיע על תפקידה, על מערכות היחסים שלה עם ילדיה, על האחר המשמעותי שלה ועל סביבתה.

שיימינג לאמא לא אמיתי כי את לא אמא רעה

למרות כל זה, שיימינג של אמא הוא ממש לא אמיתי. זה לא אמיתי כי תחושת הבושה הזו לא נכונה. זו פשוט תוצאה של תרגול רע.

הבעיה שיש לרוב האמהות היא שהן מתחו ביקורת כמעט על כל מה שהן עושות. על ניתוח קיסרי במקום לידה טבעית, על אי הנקה מספיק זמן, על דיכאון אחרי לידה, על איך שהם מתמודדים עם הרגשות שלהם, על העבודה במקום להישאר בבית עם הילדים, על כך שהקדישו יותר מדי תשומת לב (או מדי מעט) לטלפונים שלהם, על צפייה רבה מדי בטלוויזיה...

כפי שאמר קלינט איסטווד (ובבקשה סליחה על הצרפתית שלנו), "דעות הן כמו חורים. לכולם יש אחד." ובכל זאת, לאמהות לא קל לברוח מהסוג הזה של לחץ. למעשה, הלחץ הזה מגיע לרוב מהקרובים להם. זה מקשה עוד יותר לצאת ממצב רע.

לסיום, נצטט שוב את הסופרת ג'יל צ'רצ'יל. הדבר החשוב הוא לא להיות אמא מושלמת, אלא אמא אמיתית. טוב, חביב ואדיב. אז, אם אתה אוהב את הילד שלך ונותן לה כל מה שאתה יכול, למה אתה צריך להקשיב לדעות של אחרים? אין מדריך "איך להיות אמא טובה", אבל יש אהבה.