ערפל מוחי: חוסר היכולת הנואש להתרכז
ערפל מוחי נפוץ מאוד אצל אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה. זה גם שכיח כאשר אנו נמצאים ברמות גבוהות של לחץ. חסר לנו אנרגיה והמוח שלנו נשאר תלוי בממד אטום, רחוק ומוזר. כאן, קשה לנו מאוד להתמקד, לעשות בחירות או אפילו לזכור דברים פשוטים.
אנשים שחווים את התפקוד הקוגניטיבי הזה מרגישים מבועתים באמת. פתאום אנחנו מתחילים לשכוח את שמות האנשים שאנחנו מכירים, איך אנחנו מתבלבלים או איך אנחנו מרגישים לא מסוגלים להבין מה נאמר לנו או מה אנחנו קוראים. כל זה ללא ספק גורם לחולים אלה לחשוש שאולי הם חווים את הסימנים המוקדמים של דמנציה.
"בערפל המוח או הפיברופוג, חלק קטן מהנוירונים שלך "נסגר" באופן זמני. לפחד או להיות אובססיבי לשכחות הרגעיות האלה לא יעשה דבר מלבד להחמיר את המצב."
תמיד יהיו המומחים שיציעו לנו אבחנה נכונה על סמך הסימפטומים שלנו. עם זאת, ראוי לציין כי באופן כללי, פיברופוג קשור לפיברומיאלגיה. חוסר היכולת הרגעית הזו להיתלות במציאות, בחיינו ובכל אחת מההתרחשויות היומיומיות שלה, היא ללא ספק גורם מפתח כשמגיע הזמן לבצע אבחנה אינטגרלית לגבי מחלה זו. מחלה שכל כך נחלשת.
ניתן לומר שמעל הכל, עם המשאבים הנכונים, הסבלנות והכישורים המתאימים, ניתן להגביל את השפעתו. כמו כן, חשוב להבין שערפל מוחי קשור לתהליכים פיזיים ופסיכולוגיים אחרים.
ערפל מוח: כאשר הנוירונים שלנו "נרדמים"
הם לא מחדלים פשוטים. הן גם לא החלקות נפוצות ועוד פחות הן משהו שהולך להיעלם עם יום מנוחה. אנשים שחווים "ערפל מוחי" מאשרים שיש להם תחושה שחלק מהמוח שלהם כבוי. אחרים מגדירים זאת יותר כ"ציור ריק", דליפות רגעיות שבהן נראה שהמוח שלנו נכנס ל"סט ביי". הוא עושה זאת עד כדי התרחקות באמצע שיחה או נהיגה על טייס אוטומטי, מבלי לחשוב על יעד או כיוון קונקרטיים.
זו ללא ספק תופעה מסוכנת כמו שהיא טראומטית עבור האדם שחווה אותה. באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון התגלה כי המפתח לתופעה זו ניתן למצוא בקבוצה מגוונת של נוירונים בקליפת המוח. משום מה שעדיין לא לגמרי ברור, הם מפתחים "השבתות" רגעיות, כשלים זמניים בקישוריות המטביעים את החולה, ללא תרופה, לתוך אותה מנהרה מעורפלת שבה הם נשארים מבודדים מהמציאות.
פיברומיאלגיה
כפי שציינו בהתחלה, פיברופוג מהווה חלק מהאבחנה המבדלת של פיברומיאלגיה.
כמו כן, התגלה גם שהאנשים שחווים מחלה זו כמו גם תסמונת שחיקה, מציגים מחסור בציטוקינים. זהו סוג של חלבון החיוני על מנת שהמוח ישמור מידע חדש.
צריכה מרובה של גלוטן או מחלת צליאק מעוררת בדרך כלל שאנו סובלים מאפיזודות של ערפל מוחי. מחלה אוטואימונית זו גורמת להשפעות חמורות בביצועים הקוגניטיביים שלנו, אשר לא תמיד אנו מודעים להן מכיוון שאנו מתמקדים יותר בתסמינים הפיזיים או האורגניים.
המוח, ככל שמנסים לשכנע אותנו בכך, אינו מחשב. זוהי ישות חיה שיש לה מקצבים, דפוסים וצרכים משלה. אם נמריץ אותו בצורה קיצונית, לא נפתח מוח גדול יותר או מיומן יותר. מה שיקרה זה שזה ידרוש מאיתנו הפסקות כפויות. במילים אחרות, הוא "יתנתק" באופן זמני.
שינויים הורמונליים
בתקופת גיל המעבר, ישנם אתגרים, שינויים להתמודדות ובעיקר תנודות בגופנו שעלינו להכיר כדי שנוכל "לשלוט" בהן.
ערפל המוח הוא אחד מהם. הירידה הבלתי נמנעת של רמות האסטרוגן מחוללת שינויים בתהליכים הקוגניטיביים שלנו: קושי להתרכז, להתבסס במידע חדש וקבלת החלטות במהירות כמו שעשינו קודם...
זוהי תופעה נפוצה שאנו יכולים לנהל בעזרת האסטרטגיות המתאימות ובעזרת הרופאים שלנו.
לאחר קבלת אבחנה נכונה על סמך הסימפטומים שלנו, עלינו לטפל בבעיה הבסיסית. עלינו לעקוב אחר ההנחיות הרפואיות אם אנו סובלים מפיברומיאלגיה, לנהל את הלחץ שלנו טוב יותר או לשנות את התזונה שלנו אם אנו סובלים מגלוטן.
הנחיות להתמודדות עם ערפל מוחי
בחיי היומיום שלנו, כדאי לזכור את האסטרטגיות הפשוטות הללו שללא ספק יועילו למדי.
- עדכן את האנשים סביבך על מה שקורה לך. זה יעזור לאחרים להיות סבלניים יותר כלפינו, לחזור על דברים עבורנו ולדבר לאט יותר. או שהם יכולים להיות אינטואיטיביים אם בשלב מסוים אנו חווים "דליפה" או היעדרות.
- בכל פעם שאתה עומד לעזוב את הבית שלך, רשום איתך פתק שאומר כל מה שאתה מתכנן לעשות באותו היום.
- ברגע שאתה חווה ערפל מוחי, שבו במקום רגוע והירגע. נסה להישאר רגוע כל הזמן.
- נשא תמיד בכיסים, את המפתחות והסלולרי.
- התחילו לעשות תרגילים מנטליים פשוטים עוד היום: חידות, משחקי גירוי וריכוז באינטרנט, קריאת ספרים, חידות סודוקו...
