אהבה לא צריכה זכוכית מגדלת, היא צריכה מראה
כשיש אנשים מאוהבים, הם כמעט מתנהגים כמו צלף. הם מחזיקים זכוכית מגדלת לבן הזוג שלהם כדי למצוא פגמים, שגיאות ונקודות תורפה כביכול. הם מערערים, ולבסוף הורסים, את מערכת היחסים.
זו הפרדיגמה של הפחדן. אדם שלא מבין שאהבה צריכה מראות - לא משקפיים מגדלת.
כשזה מגיע לעניין המסובך של מערכות יחסים, אף אחד מאיתנו לא יודע הכל. רובנו ברחנו מיותר מצוק אחד והותירו מאחורינו הריסות של חלומות ותקוות.
נטרפנו ספינה באוקיינוס של אהבה בלתי אפשרית ותשוקה פחדנית, בין אם פחדנו או סתם חסרי החלטיות.
"ההתנהגות היא מראה שבה כל אחד מציג את הדימוי שלו".
-גיתה-
עכשיו, יש סוג אחד של מערכת יחסים שבדרך כלל זורעת יותר הרס מכל סוג אחר. זה זה שבו אחד החברים או שניהם פועלים כ"הורסים זהות".
הם ממקדים את תשומת הלב שלהם בכל מה שהם לא אוהבים, בכל הדברים שמפריעים להם בבן הזוג שלהם. למה? ללגלג עליהם ולשלוט בהם.
הם עושים את זה כי ככה הם לוקחים את המושכות לידיים ומפצים על ההערכה העצמית הפגועה שלהם.
כמעט בלי לשים לב, אנחנו נלכדים בגלגל אוגר, האינרציה שלנו לוכדת אותנו בדינמיקה מסוכנת של אומללות.
דינמיקה שבה אדם אחד נושא את זכוכית המגדלת אך אינו מסוגל להסתכל על עצמו במראה כדי לראות את החורים של עצמו בפנים, ואת חוסר הבשלות.
המורכבות של אהבה: האשמת האדם האחר
הווארד מרקמן הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת דנוור ואחד החוקרים הידועים ביותר בנושא מערכות יחסים. יצירותיו שפורסמו רבות ממחישות בדייקנות ובמקוריות את הבעיות הרבות המתרחשות במסגרת הנפוץ והיום-יומי.
אחד הרעיונות המעניינים ביותר של ד"ר מרקמן הוא שרוב האנשים שהולכים לטיפול זוגי משוכנעים שכל הבעיות והאומללות הם בגלל האדם השני.
יש בהם תקווה בלתי אפשרית שהמטפל יספק "ריפוי" או "ירפא" את ההתנהגות השגויה של בן הזוג. אם זה היה תלוי בהם - וזה מה שהם מצפים לא פעם מאיש המקצוע - בן הזוג שלהם יילקח באוזן ויענש על התנהגותם הרעה.
ובכן, מאחורי הבעיות של רוב הזוגות, בדרך כלל אין בעיה של בריאות הנפש, אלא בעיה של דינמיקה יחסית. דינמיקה שהשניים בנו ואשר מגדירה כיצד הם מתייחסים זה לזה.
עבור ד"ר מרקמן, תלונות שמגיעות לחדר הייעוץ שלו קשורות לעתים קרובות לליקויים מסוימים הקשורים לחינוך רגשי ולכישורים פסיכולוגיים. לפיכך, הוא מציע שנלמד "חינוך פסיכו" בבתי הספר כבר מגיל צעיר.
המטרה של פסיכו-חינוך תהיה לספק לנו אסטרטגיות, כלים ומיומנויות כדי שנוכל לעזור לעצמנו. זה ילמד אותנו להסתכל על עצמנו במראה. לזהות את הפחדים שלנו, את חוסר הביטחון שלנו, ואחרון חביב, להרוס את התפקידים הנוקשים והנורמות המגדריות של החברה.
כשזה מגיע לאהבה, יש אנשים שנסחפים אחר התפקידים והנורמות הללו. ייתכן שהם ירשו אותם ממשפחותיהם.
אולי הם למדו ש"עדיף לשתוק ולהשלים עם זה ", ש"אם הוא לא עושה את זה, הוא לא אוהב אותי, אז אני צריך לכעוס".
בעצם, הרעיון הוא לבסס בסיס של ידע עצמי כדי שנוכל לדאוג לעצמנו ובכך להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמנו לזוגיות.
אהבה לא מרפאה אם אתה לא אוהב את עצמך
במרקם היחסים הצבעוני, המורכב והצומח תמיד, תמיד יש מקום לקונפליקט.
במקום לראות את זה כשלי, כמו מחלה שאנחנו עלולים להידבק בה, כדאי שנראה בזה מנוע שדוחף אותנו להכיר את עצמנו טוב יותר ומחזק את הקשר.
"אהבה דוחפת אותנו להאמין באחרים ולהראות להם את אותו הכבוד שיש לנו לעצמנו."
-מהטמה גנדי-
קונפליקטים מעוררים את החלק העמוק ביותר בהוויה שלנו. עם זאת, אנו עדיין יוצרים קונפליקט מיותר על ידי החזקת זכוכית המגדלת באופן אובססיבי לפגמים כביכול של האדם האחר.
אנחנו עושים את זה כל הזמן לא מודעים לאחריות הרגשית שלנו. אנחנו לא מבינים שלפעמים אנחנו עוברים בחיים כל כך עירומים וקרים שכל מה שאנחנו רוצים זה שמישהו יהיה המחסה שלנו. המקום החם שלנו.
אבל תקשיבו: הנוסחה הזו אף פעם לא עובדת. כל אדם המשמש כ"מקלט" ו"רופא" מרגיש שימושי רק כשצריך. למרבה הצער זה מערכת יחסים תלותית.
במוקדם או במאוחר, ייגמרו להם האנרגיה, החיים והכבוד. כי האדם הזה יחיה מתחת לזכוכית המגדלת הבלתי פוסקת.
בואו לא ניתן לזה לקרות. בואו נעמוד כולנו מול המראה ונגלה מחדש את עצמנו ואת ההערכה העצמית שלנו. אל תיתן לעצמך להיגרר למערכת יחסים שבה אתה צריך להקריב את האושר שלך כדי להיות נאהב.
