3 סוגי חברות, לפי אריסטו
כפי שרוב האנשים יודעים, אריסטו היה די פולימט. הידע שלו, או יותר נכון, הסקרנות העצומה שלו, עזר לו להפוך למומחה בנושאים שונים כמו לוגיקה, מדע, פילוסופיה.
אתה באמת רואה את זה כשאתה קורא ספרים כמו אתיקה ניכומאצ'ית. זה המקום שבו הוא דיבר על בני אדם כיצורים חברתיים ביותר. הוא אומר שאנחנו כמו חיות חברתיות, וזו הסיבה שחברות היא הדרך המשמחת ביותר עבורנו לחיות יחד.
בשל מגבלות זמנו, לחכם היווני לא היה סיכוי ללמוד על מסתורי המוח, אבל המדע המודרני הוכיח שהוא זקוק לאינטראקציה חברתית כדי להתפתח, לשרוד ולהיות בריא. אנחנו לגמרי יצורים חברתיים. אבל מערכות היחסים שלנו צריכות להיות מבוססות על בסיס איתן.
שלושת סוגי החברות
לעתים קרובות כל כך אנו מסתכלים על פילוסופים כמעיין מכובד אך רחוק של חוכמה. הם קולות מלפני זמן שאתה מצטט מדי פעם כדי ללמד אנשים על משהו. אבל אנחנו לא חושבים שיש להם הרבה מה לעשות עם החיים המודרניים.
עם זאת, שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. למעשה, עם כל החרדה הקיומית הזו שיש לנו עכשיו, זה הזמן המושלם לגלות מחדש את החוכמה העתיקה.
אתיקה ניכומאצ'ית היא דוגמה מצוינת לספר עזרה עצמית עתיקה. זה עוסק איך להשיג אושר וכיצד מערכות יחסים משתלבות בחיי היומיום שלנו. אריסטו חשב שחברות היא המקום שבו לומדים לתת ולקבל.
אבל זה לא אומר שהוא חשב על זה כעסקאות. כי הוא גם אמר ש"אין זה נאצל לקוות לטובות בתמורה, כי רק אדם חסר בושה דורש נדיבים, וידידות היא מעל הכל חירות. זהו מצב הוויה הכי טוב " .
וכאן נכנס הרעיון של אריסטו לגבי שלושת סוגי החברים. בואו נסתכל עליהם עכשיו.
ידידות אינטרסנטית
זה ידוע שיש אנשים שמשתמשים באחרים למען הרווח שלהם. יש אנשים שעושים את זה הרבה ואנשים אחרים לעולם לא יחשבו על זה. ואז יש את הקבוצה הקטנה של אנשים שחושבת על ידידות ככה, כדי להוציא מזה משהו.
נכון, אתה תמיד מצפה לקבל מזה משהו: תמיכה, אמון, זמנים טובים וכו'. אבל יש אנשים שיחמיאו ויעשו לך מניפולציות כדי לקבל דברים מסוגים שונים מאוד: מעמד חברתי, הכרה...
חברות אך ורק להנאה
זהו אחד משלושת סוגי החברות שאתה בטח מכיר היטב. זה מהסוג שבדרך כלל עולה הרבה כשאתה ילד או נער. אבל בהמשך, כשאתה הופך בררני יותר, זהיר יותר ומשתמש בפילטרים הנכונים, אתה מתחיל להבין שסוג זה של חברות היא חרב פיפיות.
אבל במה שונים ידידות אינטרסנטית וידידות המבוססת על הנאה? בסוג הראשון הזה, מישהו מנסה להפיק תועלת כלשהי מהידידות (טובות הנאה, גישה לאנשים אחרים, הכרה וכו'). בסוג השני, כל מה שהם רוצים זה "להנות".
הם אנשים שחיים אורח חיים ריק, חסר טעם, נהנתן, שבו הסיבה היחידה שהם רוצים לבלות עם אנשים אחרים היא לבלות זמן מרגיע או מהנה. אז אם אתה צריך תמיכה אמיתית לבעיה, או כשהדברים לא הולכים כשורה, החבר השקר שלך יתאדה לאוויר.
החברות המושלמת
האחרון מבין שלושת סוגי הידידות של אריסטו הוא האידיאלי. זה הסוג הכי מוצק - והנדיר ביותר - אבל זה עדיין אפשרי. זו ידידות שחורגת משימוש או הנאה. במקום זאת, אתה באמת מעריך את האדם האחר על מי שהוא.
יש כאן גם נדיבות כי אתה לא מנסה להוציא מזה כלום. כל מה שאתה רוצה זה לבלות ביחד, לחלוק את חייך ולהיות כתף להישען עליהם.
זה מבוסס על טוב, ואריסטו אפילו אמר שזה כמעט כמו זוגיות רומנטית. כי בסופו של דבר, חברים מושלמים, חברים אמיתיים, לא באים לעתים קרובות בחיים האלה.
אין הרבה מהם בחוץ, אבל הם האנשים שאתה יכול להיות איתם אינטימי עמוק ואל תדאג שהם יסתובבו בך. הם האנשים שתחלוק איתם חוויות, זיכרונות והבטחות, מהסוג שלא זמן ולא מרחק יכולים להתפרק.
זה בהחלט אפשרי שכרגע יש לך את כל שלושת סוגי החברות של אריסטו. אנשים שרוצים ממך משהו, חברים שרוצים להיות בסביבה רק בזמנים הכיפיים, ואנשים מדהימים שנמצאים שם באים גשם או בשמש.
בואו נחגוג את החברים שלא הייתם מחליפים בשום דבר, אלה שהופכים את מסע החיים להרבה יותר קל ומעניין...
