אהבה בלתי אפשרית: 3 פצעים שלעולם לא נרפאים
יש בעולם הזה אהבות שלא נועדו להיות, שאין להן התחלה או סוף. הם כמו סערות קיץ המסתחררות ברגשות עזים שמביאים גשם קריר ומרענן כדי להרגיע חום עז, צמא שלא יודע שובע... אולם כשהעננים מתבהרים, כל שנותר הוא אדמה עקרה וסדוקה במקום הלחות הבהירה הצפויה. שמאפשר לחיים חדשים לפרוח. שום דבר לא יצמח שם במשך זמן מה.
יש אהבות שבאות והולכות כמו משב רוח עדין. חלקם מסתיימים בהסכמה, בהבנה הדדית, אבל יש כאלה שמשאירים חלל כואב שכואב ומשנה אותנו לטוב ולרע.
בואו נדבר על האחרון, ננתח את " ההשפעות המשניות " של הכאב המתמשך שיכול לגרום למערכות היחסים הרומנטיות העתידיות שלנו להיראות כסדרה חוזרת של ריבאונדים, ונכיר בצורך לזכור את ההשפעות הללו.
1 - האם זה נכון שאנחנו לומדים מכל כישלון רומנטי?
כולם נתקלו באמרה ש"לומדת מכישלון". אין מורה טוב יותר מכאב, ואין שיעור טוב יותר מזה שכאב החיים נותן. הודות לכאב הזה, אנו יכולים להתקדם עם יותר ידע וביטחון בחיים, ובהדרגה אנו מבינים אנשים טוב יותר.
למרות זאת, יש נקודה חשובה שעלינו להביא לידי ביטוי: לא כולם זוכים ב"לקח חיובי", כי בין השאר, הם לא רואים זאת ככזה. אחרי פרידה או בגידה, לוקח זמן להתאושש ולהתמודד שוב עם העולם. אתה צריך לעבוד דרך הכאב על ידי תהליך פנימי בו אנו "בונים את עצמנו מחדש מבפנים".
עם זאת, במקרים רבים, במקום לצאת מחוויית הפרידה חזקים וחכמים יותר, אנחנו יוצאים עם ריבאונדים. כשמישהו פגע בנו קשות, אנחנו לומדים לשים מגן. כשהם שיקרו לנו, אנחנו לומדים להיות חסרי אמון. כשהם חתכו לנו את הכנפיים וחנקו את ההתפתחות האישית שלנו, אנחנו נמנעים להיפתח לאנשים אחרים.
אז, האם אנחנו באמת לומדים משהו אחרי שברון לב? כמובן שכן, אבל זה לא תמיד חיובי וחשוב להיות מודעים לדרך שבה אנחנו "מתאימים מחדש" את המציאות שלנו בעקבות אירוע כזה.
אל תיסחף עם מחשבות רעות, ותמיד תהיה עמיד. דלתות ייפתחו והזדמנויות חדשות יצוצו.
2 - אובדן התמימות
אובדן התמימות שלך אומר שאתה מאבד חלק מהנאיביות שלך, אבל זה גם אומר שאתה מאבד את החופש מדעות קדומות כלפי אחרים ואת האמון לפתוח את עצמנו למערכות יחסים חדשות. אחרי כישלון רומנטי ואובדן אהבה שהשקענו בה כל כך הרבה, חלק מאיתנו בהכרח יזדקן, ולעתים קרובות זה גורם לציניות.
מעט דברים יכולים לגרום לנו להרגיש יותר חסרי תקווה מאשר לאפשר לעצמנו להיות זקנים וציניים או לתת ללב הצעיר שלנו להתנתק לאט לאט עד שהם הופכים לשממה עקרה שבה שום דבר לא צומח. מתנאים כאלה צומחת מרירות צפופה, וקשה מאוד לאהוב שוב עם אותה אשליה של העבר.
אין ספק שטוב להיות נבונים וזהירים בענייני הלב, אבל אם ניתן לעצמנו לאבד לגמרי את התמימות, נאבד את ה"ילד הפנימי" והספונטניות שלנו - נאבד את הרעננות המולדת של הנעורים שבהם הרגשות. ומערכות יחסים מתנהלות בצורה הרבה יותר אינטנסיבית.
3 - חללים נצחיים
אהבות שלעולם לא יכלו להיות הן חללים חסרי צורה המאוכלסים בחלומות ואכזבות אבודים, בזמן אבוד אבל תמיד זכור ומושג. אבל, אתה יכול להתאושש מהם, ואפילו להתחיל מערכות יחסים חדשות ופרק חדש בחייך.
אושר מגיע לרוב דרך הזדמנות שנייה. עם זאת, יש משהו שתמיד יהיה נוכח, מתחבא באיזו פינה מאובקת בליבנו ובזיכרונותינו, והוא החללים הללו. הם כמו שבילים שפעם הלכנו בהם, מתוך אמונה שהם יובילו לכל החלומות שלנו, אבל בסופו של דבר לא הייתה לנו ברירה אלא להסתובב ולנטוש אותם בשינוי דרסטי כמו שהיה כואב.
במוחנו, הדרך הבלתי אפשרית הזו תמיד תהיה שם, תהווה חלק מאיתנו וממי שאנחנו. זה תמיד יהיה "מה אם" ענק שישמש כיקום מקביל, עם הזיכרונות שאנחנו לא יכולים למחוק אבל במהותם הם חלק מאיתנו.
החללים תמיד יהיו שם וככאלה, אתה חייב לקבל אותם. הפצעים האלה אולי לעולם לא יגלידו, אבל אתה חייב ללמוד לחיות איתם, לשלב אותם בחייך כשיעורים ולקבל אותם כחלק ממך אבל לא לתת להם להפוך ל"חורים שחורים " שאוכלים אותך.
תנו להם להיות סדקים בקיר שדרכם עוברת מדי פעם משב רוח רך וריחני של היזכרות, אבל רק לכמה שניות. לאחר מכן, המשיכו ב"כאן ועכשיו" שלכם, שם ללא ספק טמון האושר האמיתי שלכם.
