יש חיבוקים שעושים לנו צמרמורת ומטעינים את הלב

לפעמים חיבוקים יכולים לתת לנו עור אווז, לפעמים הם מטעינים את הלב שלנו. הם ניתנים לנו על ידי אותם אנשים שיכולים לרפא את הפצעים שלנו בליטוף עדין, לקבל את החיים באדיבות אינסופית ולקשט את כל הקשיים בחיוכים שלהם.

לפעמים חיבוק יכול, כמעט פשוטו כמשמעו, לחלץ אותנו מאובדן בים, להרכיב את החלקים השבורים שלנו, לשבור את הפחדים שלנו, לרכך את החולשות שלנו וליצור יצירת אמנות עם פיסות הלב שלנו.

בגלל שהם מקיפים אותך באהבה, הם ממלאים אותך בחלומות שהתגשמו בו בזמן שהם מוצאים בתוכך הרבה רצונות. הם גורמים לך לראות את החיים בצבע אחר. הם תומכים בך כאשר אתה מתמודד עם מצוקה. הם עוזרים לך להקשיב לעצמך, להבין את עצמך ולשנות את עצמך.

אנו מבקשים חיבוקים לטובת כולם

החלק הטוב ביותר של היתרונות הפסיכולוגיים של חיבוקים הוא שהם חולקים ומשותפים. אין מקום לאנוכיות בחיבוק כנה. לא יכול להיות אי שוויון או חוסר איזון.

לכן, טוב לשחרר את עצמנו מהצניעות. לתת חיבוקים ואנחנו מבקשים גם אותם. חשוב שנחזיר את ההרגל והתרבות של מתן חיבוקים. הודות לחיבוקים אנו חווים, מרגישים ומשחזרים רגשות שגירשנו בעבר.

אנחנו שומרים על עצמנו שלמים באמצעות חיבוקים עצמיים

אנחנו מקבלים עור אווז מחום החיבוק ומעוצמת הגוף במגע הגוף. עם זאת, פעמים רבות הקור מהיעדרות או מהקשיים ואי הוודאות של החיים עלול לשרוף אותנו, להטביע אותנו ולהתיש אותנו.

יש פעמים שאין לנו את ההזדמנות לקבל את החיבוקים האלה שמנחמים אותנו כל כך, וההתנגדות הופכת את הדברים למסובכים יותר. אין לנו את החיבוקים האלה כי אין לידנו מישהו שזוכר אותנו. עם זאת, להיות מתמיד ביעדים שלנו הוא המפתח להצלחה שלנו.

אז, בעיצומה של הבדידות הבלתי ראויה הזו, עלינו להיות מסוגלים לראות את ניצוץ האומץ שלנו הוא האור שמאיר את דרכנו. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לראות שאנחנו יכולים לחבק את עצמנו ושלמעשה זה לפעמים הכרחי ומועיל להפליא.

רק כך, על ידי חיבוק עצמנו, נוכל לעגן את חיינו בחלומות שלנו. כשעושים זאת, תמיד טוב לזכור את המשורר והסופר מריו בנדטי ואת מילותיו היפות. מילים שלו טעונות בעוצמה שמחבקות אותנו ועושות בנו צמרמורת, ונוגעות בנו בדרכים העמוקות ביותר.

זה ממשיך את המסע, הוא רודף אחר החלומות שלך,

כי החיים הם שלך, וכך גם הרצון,

כי אהבת את זה, ומפני שאני אוהב אותך.

כי יין, ואהבה, אכן קיימים, זה נכון.

כי אין פצעים שהזמן לא מרפא.

פתח את הדלתות, פתח את המנעול,

לנטוש את החומות שהגנו עליך,

לחיות את החיים ולקבל את האתגר.

תשחזר את הצחוק שלך, עשה חזרות על השיר שלך,

הנח את משמרתך והושיט את ידיך,

פתח את הכנפיים שלך ונסה שוב,

לחגוג את החיים ולהחזיר את השמיים.

(...)

כי כל יום הוא התחלה חדשה,

כי עכשיו זה הזמן, והרגע הטוב ביותר.

כי אתה לא לבד, כי אני אוהב אותך.

מריו בנדטי