מודל אינטגרציה נוירו-ויסצרלית: הקשר מוח-לב

מודל האינטגרציה הנוירו-ויסצרלית ממחיש כיצד מתרחש החיבור בין המוח ללב
מודל האינטגרציה הנוירו-ויסצרלית ממחיש כיצד מתרחש החיבור בין המוח ללב.
מודל האינטגרציה הנוירו - ויסצרלית ממחיש כיצד מתרחש החיבור בין המוח ללב. התוצאות של הקשר הזה הן ברגשות שלנו.

לפני 150 שנה, קלוד ברנרד הראה את הקשר בין המוח ללב. מדען זה הציע שלקליפת המוח הקדם-מצחית יש פונקציה מווסתת על פני המעגלים התת-קורטיקליים הקשורים לתגובות מונעות. שנים מאוחר יותר, Thayer and Lane (2000) כינו את הקשר הזה מודל האינטגרציה הנוירו-ויסצרלית.

המודל הראה רשת של מבנים עצביים הקשורים לוויסות פיזיולוגי, קוגניטיבי ורגשי. השם של אותה רשת הוא הרשת האוטונומית המרכזית (CAN). הרשת יוצרת מערכת רגולציה פנימית. באמצעותו, המוח יכול לשלוט בתגובות מוטוריות, נוירואנדוקריניות והתנהגותיות, כולן הכרחיות להתנהגות הסתגלותית.

אותה רשת אוטונומית מרכזית משפיעה על הלב דרך מערכת העצבים הסימפתטית והפאראסימפתטית. האינטראקציה היא למעשה המקור לשונות קצב הלב (HRV).

"כשהלב מושפע הוא מגיב על המוח; ומצב המוח שוב מגיב דרך העצב הפנאומו-קיבה [וואגוס] בלב; כך שתחת כל התרגשות תהיה פעולה ותגובה הדדית רבה בין אלה, שני האיברים החשובים ביותר בגוף."

-דרווין-

מודל האינטגרציה הנוירו-ויסצרלית ושונות קצב הלב

HRV שלך הוא תוצאה של אינטראקציות בין מערכת העצבים האוטונומית שלך (ANS) לבין המנגנון הפנימי של תפקוד הלב. פעילות ה-SNA מוצאת את עצמה באיזון בין מערכת העצבים הסימפתטית (SNS) למערכת העצבים הפאראסימפתטית (PSNS).

הפעלת ה-SNS מייצרת עלייה בקצב הלב שלך באמצעות דחפים בתדר נמוך. זה גם אחראי לשינויים בקצב הלב שלך כתוצאה מלחץ פיזי או נפשי. מצד שני, ה-SNP מפחית את קצב הלב על ידי דחפים חשמליים בתדר גבוה.

באופן זה, מנגנוני הלב הפנימיים והפעילות הקשורה לעצבים הסימפתטיים והפאראסימפטיים פועלים בצומת הסינוטריאלי.

כדי להבין זאת במונחים פרקטיים, בואו נסתכל על זה כך. ה-VHR הוא רק השינוי בתדירות פעימות הלב במהלך מרווח זמן מוגדר. הדרך הנפוצה ביותר למדוד את זה היא באמצעות אלקטרוקרדיוגרמה (EKG).

לאחרונה, מחקר על מודל זה הציע שיש קשר בין ה-VHR הנמדד על ידי ה-PSNS לבין אינדקסים לבביים של קשב ורגש.

Thayer and Lane (2000) כינו את הקשר הזה מודל האינטגרציה הנוירו-ויסצרלית
שנים מאוחר יותר, Thayer and Lane (2000) כינו את הקשר הזה מודל האינטגרציה הנוירו-ויסצרלית.

כך מחקרים קבעו את הקשר בין המוח ללב. מספר מחקרים שונים הראו מופחת VHR בחלק מהמחלות המאופיינות בוויסות רגשי לא מספיק.

ויסות פיזיולוגי

לפיכך, מודל האינטגרציה הנוירו-ויסצרלית מציע קשר בין ויסות מערכות מסוימות עם תפקוד ואגוס לבין ה-VHR. זו הסיבה שגורמי סיכון מסוימים למחלות לב וכלי דם או התקף לב קשורים לתפקוד מופחת של עצב הוואגוס.

גורמי סיכון ביולוגיים

  • לחץ יתר
  • סוכרת
  • כולסטרול

גורמי סיכון הקשורים לאורח חיים

  • לעשן
  • חוסר פעילות גופנית
  • עודף משקל

גורמי סיכון שלא ניתן לשנות

  • גיל
  • היסטוריה של מחלות לב וכלי דם

גורמי סיכון אחרים

  • דלקת
  • גורמים פסיכו-סוציאליים

ויסות רגשי

על פי מודל האינטגרציה הנוירו-ויסצרלית, ה-VHR קשור גם לוויסות רגשי. רגשות משקפים את היכולת שיש לאנשים להסתגל לשינויים חיוניים בסביבתם.

מדענים גילו לאחרונה הבדל בין אנשים עם VHR גבוהים יותר בזמן מנוחה בהשוואה לאלה עם רמות נמוכות יותר. כאשר אלו עם VHR נמוכים נמצאים במנוחה, הם מייצרים תגובות רגשיות מתאימות.

בנוסף לכך, העלייה ב-VHR הקשורה לוויסות רגשי מלווה בשינויים בזרימת הדם למוח. זה קורה באזורים שזוהו כחשובים לוויסות רגשי ולתהליכים מעכבים.

ויסות קוגניטיבי

לבסוף, חוקרים ניסו לקבוע את הקשר בין VHR לבין ויסות קוגניטיבי. רבים מהדברים שאתה עושה מדי יום כרוכים בתהליכים קוגניטיביים. כמה מהם הם:

  • לזכור איך לעבוד.
  • גמישות מנטלית.
  • תשומת לב מתמשכת.

בנוסף, מחקר קבע שככל שה-VHR של האדם גבוה יותר, כך התפקוד הניהולי והיעילות שלו טובים יותר בכל הרמות. המידע הזה הוא באמת בעל ערך להבנת הנפש שלך, ובמיוחד של הגוף שלך בכללותו.