ללמד אחרים בעזרת הדוגמה שלך
הדוגמה שלך היא כנראה שיטת הלימוד הטובה ביותר שלך. אבל לממש אותו ביושר ובשכנוע, בצורה הנכונה או המתאימה ביותר, יכול להיות קשה מאוד. עם זאת, זה גם משהו שכדאי ושיכול לתת תוכן ליותר מחיים אחד, כולל לחיים שלך.
כמו שסטיבן קובי אמר: " המעשים שלך תמיד מדברים חזק וברור יותר מהמילים שלך." אם לא באמת תפנימו את מה שאתם מבטאים, זה לעולם לא יהיה מציאות.
"מתן דוגמה היא לא הדרך העיקרית להשפיע על אחרים; זו הדרך היחידה".
-אלברט איינשטיין
לדעת מה אני רוצה להיות ולעשות
ראשית עלינו להיות משוכנעים מאוד במה שאנו רוצים להיות ולעשות ולאחר מכן, כן, לנסות להטמיע זאת לאחרים. ללא הצעד הראשון והמהותי הזה, לא סביר שנוכל ללמד עם הדוגמה שלנו.
כמו כן, המוח והלב, ברית ההיגיון והרגשות, יהיו חיוניים עבורנו בכיוון זה. כי לא הכל מחשבות, רציונליות או ידע, ולא הכל רגשות וחיבה. זה דורש אומץ והבנה, אבל גם רגישות ואהבה נחוצים מאוד.
אם אהיה עקבי, אני אצליח...
אין ספק, אנשים נוטים להיות פתוחים כאשר מוצאים מישהו עקבי. כלומר, כאשר מישהו קולט שאדם שומר על עקביות בין מה שהוא חושב, מה שהוא אומר ומה שהוא עושה. כולנו צריכים עובדות ולא מילים ריקות. פעולה, ולא רק רטוריקה.
הרבה פעמים אנחנו חושבים וחושבים, קוראים וקוראים, אבל לא ממשיכים משם. רעיונות רבים נשמעים לנו מעניינים, עד שנחליט ליישם אותם. אז אנחנו מבינים ש"קל יותר לומר מאשר לעשות". בסופו של דבר, מילים ללא מעשים הן כמו עצים ללא פרי.
אני לא מבקש את מה שאני לא נותן
ללא ספק, דרושים אנשים המשוכנעים במעשיהם. נוטלי סיכונים ששמים עיניהם על צמיחת חייהם, ברמות שונות; שהם גם אמיצים, לא לתקוף או לנצח בקרב אחרים, אלא כדי לגרום להם לגדול. זה באמת קשה ומורכב.
אין ספק, הורה שרוצה ללמד את ילדיו את ערך הכבוד, אבל מתעלל באשתו שלו, כמעט בוודאות ייכשל, החל מהניסיון הראשון שלהם.
באופן דומה, כאשר אדם מספר שקרים אך דורש כנות מאחרים, ייתכן שהוא פונה בכיוון הלא נכון. כי אתה לא צריך לבקש את מה שלעולם לא תוכל לתת.
אף אחד לא יכול ללמד אחר מה שהוא לא יודע ואינו מיושם
ברור שאנשים המהווים דוגמה בחיים הם אלה שמסוגלים לשנות את ההקשר ואת תרחיש הדו-קיום שלהם: הסביבה שבה הם גדלים ומתפתחים. אם רוצים, הם, במקרים רבים, מנהיגי קיום אנונימיים, שבתהליך הצמיחה מובילים אותנו גם לצמיחה.
כי דוגמה אמיתית היא "דביקה": היא מראה לנו מה עלינו לעשות, מה שמניע אותנו לחיקוי. זה מתפשט, כמו במקרה של מחלות, אבל הפעם כדי לרפא; לעשות אותנו חזקים יותר ועמידים יותר בפני אסונות החיים. מעל הכל, זה גורם לנו לראות שאכן אפשר לפעול כך.
למרבה הצער, כאשר אדם הופך דוגמה לאחרים, יש לו מיד יותר דרישות. אפילו לפרט השלילי הקטן ביותר במעשיהם יש נטייה לערער את תדמיתם ומעשיהם הטובים. אנשים אחרים נוטים יותר להסתכל על הפגמים או הטעויות מאשר על המידות הטובות, אפילו כשהאחרון גדול בהרבה מכל דבר אחר.
עם זאת אנו רואים הורים רבים המבקשים לחנך את ילדיהם, מבלי שחינכו את עצמם קודם. מנסים להעביר מסר שהם אף פעם לא ממש קלטו. והם נכשלים, בסרבול הקשה של הניסיון ללמד משהו שהם עצמם לא יודעים.
למען האמת, כולנו נושאים בתוכנו מאסטר ושוליה. אנו מהווים דוגמא בהיבטים מסוימים של חיינו, אך גם סובלים מחסרונות, סתירות ופערים שמובילים לאי התאמה בין המילים שלנו למעשינו.
כל תהליך לוקח זמן
נכון שיש יצורים יוצאי דופן המשיגים רמות גבוהות של עקביות. אנשים שזוכים להפוך את חייהם לדוקטרינה אמיתית מיושמים בפועל. בני אדם כמו גנדי, שהדוגמה שלו הפכה לדרך חיים ואשר לקח את הרשעותיו לנקודה שהצליחה לשנות את ההיסטוריה של אומה.
על גנדי בדיוק עוסק הסיפור הבא:
"אישה הלכה עם בנה לראות את גנדי. כשהגיעה, הוא שאל מה היא רוצה, והאישה ביקשה ממנו לעזור לילד שלה להפסיק לאכול סוכר".
גנדי ענה: "תביא את הילד שלך שוב תוך שבועיים."
כעבור שבועיים חזרה האישה עם בנה. גנדי הסתובב ואמר לילד: "תפסיק לאכול סוכר".
האישה, מופתעת מאוד, שאלה: "למה הייתי צריך לחכות שבועיים עד שתגיד את זה? לא יכולת להגיד לו את זה לפני 15 יום?"
גנדי ענה: "לא, כי לפני שבועיים עדיין אכלתי סוכר".
אין ספק שלכל דבר יש תהליך וזמן. אתה לא יכול להגיע למטרה בלי שדרסת תחילה את הפסים. שום דבר שנעשה כדי לגדול לא יהיה לשווא. וזו תהיה משימה חשובה, שאף אחד לא יעשה עבורנו... הבחירה אינה של אף אחד מלבדך.
