מארי קירי: ביוגרפיה של אשה פורצת דרך
מארי קירי הייתה חלוצה מכל הבחינות והייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל והפכה לפרופסור באוניברסיטת פריז. יתר על כן, היא גם הייתה האישה הראשונה שנקברה בפנתיאון בפריז. כמו כן, היא האישה היחידה שזכתה בפרס נובל בדיסציפלינות מדעיות שונות.
כיום, מארי קירי היא כנראה אחת המדעניות המוכרות ביותר בעולם. המחקר שלה על רדיואקטיביות סלל את הדרך לאינספור תגליות בהמשך. במאמר זה ננסה להכיר את אחד מחשובי המדענים במאה ה-20.
ההתחלות של מארי קירי
מארי קירי נולדה בפולין, מריה סקלודובסקה. היא הייתה הצעירה מבין חמישה ילדים. הוריה היו שניהם מורים. מגיל צעיר הלכה מריה בדרכו של אביה והראתה עניין רב במתמטיקה ובפיסיקה.
מול המשימה הקשה של ההרשמה לאוניברסיטת ורשה, שבאותה עת הייתה מיועדת לגברים בלבד, היא עבדה בכמה עבודות זמניות. לרוב, מריה עבדה כאומנת כדי להרוויח כסף נוסף שיעזור לממן את החינוך של אחותה. בזמנה הפנוי היא המשיכה לחנך את עצמה. היא החלה את הכשרתה המדעית במעבדה לכימיה.
בשנת 1891, מריה עברה לצרפת ונרשמה לסורבון. שם, היא התחילה לקרוא את השם מארי. מאחר שהיו לה מאבקים כלכליים, היא נאלצה לתת שיעורים פרטיים אחר הצהריים כדי להרוויח קצת כסף.
ב-1894, היא ביקרה את פייר קירי בפקולטה למדעים באוניברסיטת פריז. בשנת 1895, פייר ומארי התחתנו.
ההישגים המוקדמים של מארי קירי
מארי קירי היא הפיזיקאית והכימאית המפורסמת ביותר בכל הזמנים. באמצע 1897, לקירי כבר היו שני תארים אוניברסיטאיים תחת החגורה ופרסמה מאמר שדיבר על המגנטיזציה של פלדה מחוסמת. כשאיירין, בתה הראשונה, נולדה, קירי כבר התפרסם בעולם המדעי והאקדמי. מאותו רגע, מארי קירי מיקדה את תשומת לבה בקרינת האורניום המסתורית שתיאר אנטואן אנרי בקארל.
בשנת 1904 נולדה בתה השנייה, חוה. באמצעות מסירותה הבלתי פוסקת ועבודתה הקשה, היא הצליחה לגלות ולבודד אך ורק שני יסודות: פולוניום ורדיום. היא פיתחה טכניקות שאפשרו לה לבודד איזוטופים רדיואקטיביים. למרות שהטכניקות הללו יכלו לעשות אותה עשירה מאוד, היא בחרה לחלוק את הידע הזה לטובת האנושות.
התגליות שלה הפריכו את הרעיונות המסורתיים שמדענים האמינו אז לגבי חומר ואנרגיה. לכן, קירי לא היה אחראי רק לתיאוריות לגבי מושג הרדיואקטיביות אלא גם לטבעת המונח.
מ-1898 עד 1902, היא ובעלה פרסמו כ-32 מאמרים מדעיים. הם נתנו תיאורים מפורטים על עבודתם בנושא רדיואקטיביות. באחד מהמאמרים הללו, הם דיווחו שתאים יוצרי גידול (תאי סרטן) הושמדו מהר יותר מאשר תאים בריאים בחשיפה לרדיואקטיביות.
מעבר למעבדה
בנוסף לעבודתה בתחום המדע, מארי קירי הייתה אחראית על הקמת המרכזים הרדיולוגיים הראשונים במחנות צבאיים. המחקר של קירי היה מכריע בפיתוח צילומי רנטגן עבור חולים שנזקקו לניתוח.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, מארי קירי עזרה לצייד אמבולנסים בקרני רנטגן. למעשה, היא ליוותה את האמבולנסים הללו גם לקו החזית. הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום מינתה אותה לראש שירותי הרדיולוגיה. בתפקיד זה, היא הייתה אחראית על קורסי ההכשרה בטכניקות החדשות הללו.
הכשרון המדעי למרות תנאים לא שווים
למרות הצלחתה, מארי המשיכה להתמודד עם התנגדות עזה מצד מדענים גברים בצרפת. למעשה, היא מעולם לא קיבלה הטבות כלכליות משמעותיות עבור עבודתה. אי שוויון היה הנורמה אז, והיותה אחת המדענים המבריקים בתקופתה לא שינה את הדברים.
ב-19 באפריל 1906, פייר קירי נפגע מרכב רתוף לסוס ומת מיד. שבועיים לאחר מכן, קיבלה האלמנה את תפקידו של בעלה המנוח כיו"ר באוניברסיטת פריז.
כתוצאה מהתאונה הקטלנית של בעלה, קירי נותרה לבדה עם שני ילדים קטנים והמשימה העצומה של הובלת החקירה בנושא רדיואקטיביות. בשנת 1908, היא ערכה את כל יצירותיו של בעלה ופרסמה את החיבור הענק על רדיואקטיביות ב-1910.
קירי זכתה בפרס נובל השני שלה זמן קצר לאחר מכן. למרות זאת, קירי לא קיבלה את אישור האקדמיה למדעים, ששוב שללה את חברותה.
מוות ומורשת
בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 החלה מצבה הבריאותי להידרדר. מארי קירי מתה ב-4 ביולי 1934 מלוקמיה, שנגרמה מהקרינה שהיא נחשפה אליה כל הזמן.
בתחילה, היא נקברה ליד פייר קירי בסקאו. עם זאת, כשישה עשורים לאחר מכן, שרידיה הועברו לפנתיאון בפריז. בתה הבכורה, איירין, הלכה בעקבותיה, הקדישה את חייה למדע ולבסוף זכתה בפרס נובל לכימיה.
מארי קירי הקדישה את חייה למחקר ולגילויים מדעיים, וזו הסיבה שהיא שימשה השראה למדעניות מכל העולם.
