האיש והפרפר: כשעזרה לא עוזרת
כאשר אנו נתקלים במישהו בצרות, הנטייה שלנו היא להציע לאותו אדם עזרה. במיוחד אם האדם הוא מישהו קרוב אלינו, כמו חבר או בן משפחה. אבל העזרה שאנו מציעים יכולה להפוך למכשול. פעמים רבות, העזרה שלנו אינה נחוצה, ולפעמים היא אפילו יכולה להועיל.
מתי עלינו להימנע מלהציע עזרה זו?
סיפור האיש והפרפר
יום אחד אדם מוצא את כרסת הפרפר, שנפלה בכביש. מתוך מחשבה שזה יהיה בסכנה שם, הוא נושא אותו לביתו כדי להגן על החיים הקטנים שבפנים, בדיוק לקראת לידתו. למחרת, הוא מבין שיש חור זעיר בכריסליס. בזמן שהוא מתבונן, הוא יכול לראות פרפר קטן נאבק להשתחרר.
המאמץ של החיה הקטנה הוא עצום. וככל שהוא מנסה יותר, שוב ושוב, הוא לא יכול שלא להימלט מהחרסת. ואז מגיע הרגע שבו נראה שהפרפר מוותר. זה מפסיק לנסות, כאילו נכנע.
אז האיש, מודאג ליצור הקטן, לוקח כמה מספריים ושובר בעדינות את הכריסליס מכל צד. הוא רצה לעזור לפרפר החדש להימלט. וזה כן. הפרפר סוף סוף חופשי. אולם האיש יכול לראות שגופו גדול ונפוח, וכנפיו קטנות מדי, כאילו היו מקופלות.
האיש מחכה זמן מה, חושב שצורתו של הפרפר חייבת להיות זמנית. הוא מדמיין שבקרוב הוא ישתך את כנפיו לכל אורכן, ויעוף משם. אבל זה לא קורה. במקום זאת, הוא פשוט ממשיך לגרור את עצמו במעגלים, ולאחר זמן קצר הוא מת.
האיש התעלם מהעובדה שהמאבק של הפרפר להשתחרר מהחרסת שלו היה צעד חיוני בחיזוק כנפיו. בתהליך זה, הנוזלים בגוף הפרפר מועברים לכנפיו ורק כך הוא יכול להפוך לפרפר מוכן לעוף.
גמול המאמץ
כפי שקראנו עכשיו בסיפור, כשמשהו קל, זה לא תמיד מועיל לנו. פעמים רבות, הקשיים שאנו עוברים מחזקים אותנו ועוזרים לנו. כמו במקרה של הפרפר, המאבק הזה מציל את חיינו.
עלינו ללמוד לראות במתח ובמאמץ דברים טובים שעוזרים לנו להתגבר ולהצליח, לא כדברים שחוסמים אותנו ומונעים מאיתנו להתקדם. בחיים כולנו חווים סדרה של "מבחנים" שאם נוכל להתעלות עליהם, עושים אותנו טובים יותר ומאפשרים לנו להתקדם ולהשתפר.
קח תינוקות, למשל. אם לעולם לא ניתן לתינוק ליפול כשהוא לומד ללכת, אם לעולם לא נניח אותו, התינוק לעולם לא ילמד איך לעשות שום דבר. נפילה זה לא רע. למעשה, להיפך, זו מטפורה לחיים. ואנחנו רואים שהתינוק תמיד מרים את עצמו מנפילותיו, עד שלבסוף הוא לומד איך ללכת. זה הפרס על המאמץ שלו. עלינו לתת לאחרים להרים את עצמם בעצמם.
כשעזרה לא עוזרת
ממש כמו בסיפור האיש והפרפר, לפעמים העזרה לא עוזרת, אלא עושה את ההיפך. כשמישהו עובר חוויה קשה, ומתחיל לבכות, למשל, אנשים נוטים לחזור ולשאול מה קרה (אולי בכנות, אולי סתם מתוך סקרנות). חלק מהאנשים, במקום זאת, יישארו לעתים קרובות במקומם, ולא ילכו לאדם שסובל. מי עושה את הבחירה הטובה יותר?
כשאנחנו מרגישים רע, אנחנו צריכים לקחת רגע כדי להיות לבד עם הכאב שלנו. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים אף אחד, אלא שמי שנמצא שם פשוט צריך לכבד את המרחב שלנו ולאפשר לכאב שלנו לזרום. פשוט לשבת ליד אדם אחר, בין אם זה חבר, אח, אחות או בן משפחה אחר, בלי לומר דבר, ופשוט להיות מלווה בכאב שלנו, לדעת שהם שם כשאנחנו צריכים חיבוק, או כשאנחנו צריכים לדבר...זו יכולה להיות הדרך ההגיונית ביותר לגשת לכאב של אחר.
עלינו להבין כי ישנם זמנים בהם אנו לא צריכים להיות לבד, אך עלינו להכיר גם כאשר הנטל הוא שלנו ואף אחד לא יכול לשאת אותו עבורנו. עלינו להבין שהתגברות על המכשולים שלנו תגרום לנו להיות חזקים יותר, בטוחים יותר ובטוחים יותר בעצמנו. עלינו לראות שכל המאמץ שלנו מגיע עם פרס משלו. עם זה בחשבון, אל לנו לחפש את הדרך הקלה, ושאם אנחנו רוצים משהו, אנחנו חייבים להרוויח אותו. אנחנו היחידים שהולכים בדרך שלנו, ואף אחד לא צריך לתפוס את מקומנו במפעל הזה.
