אלברטו בלוצ'י: האיש ששרד את וירוס הקורונה בגיל 101
קוראים לו אלברטו בלוצ'י והוא שרד את השפעת הספרדית בין 1918 ל-1920. האיטלקי הגאה הזה עולה לכותרות ברחבי העולם. הגבר בן ה-101 שניצח את נגיף הקורונה הוא, נכון להיום, האדם השני בגודלו שניצח את המחלה. למעשה, הוא יהיה בן 102 באפריל.
בעיצומו של רקע כה כהה בו מספרי הנדבקים והמתים ממשיכים לעצור את נשימתנו, הסיפורים הללו מאירים. יתרה מכך, המקרה של מר בלוצ'י אינו היחיד.
ג'אנג גואנגפן הוא ניצול נוסף של המגיפה הנוכחית. היא הייתה חולה בווהאן, מוקד ההתפרצות. בגיל 103 היא שוחררה לאחר שביתה שישה ימים בטיפול נמרץ.
COVID-19, כידוע, הוא אלים במיוחד באוכלוסיית הקשישים. עם זאת, אנו שומעים על יותר ויותר חריגים מדי יום. משפחות רבות הולכות למרכזי בריאות לאסוף את הוריהן הקשישים ואת סבא וסבתא האמיצים. הם חיים כדי לספר את סיפורם על כך ששרדו מלחמות ועכשיו את ההשפעות של מגיפה שאיש לא ציפה לה.
מה מסבירים המקרים הללו? מדוע חולים אלה בגיל כה מתקדם ניצחו את הנגיף? אולי זה הגורל או מערכת חיסון יוצאת דופן. אולי זה מזל, או אולי הנגיף הלא ידוע הזה בוחר לגלות רחמים כלפי אחדים ולא אחרים. אנחנו לא יודעים. לא משנה מה המקרה, הסיפורים הללו מלאי עידוד ותקווה.
אלברטו בלוצ'י, האיש שניצח את וירוס הקורונה ב-101
נתוני הקורונה באיטליה הרסניים. בזמן שאנחנו כותבים את זה, יש בסך הכל יותר מ-90000 נגועים ו-12000 מתים. עם זאת, נראה שהמגמה סוף סוף פונה כלפי מטה. זוהי הצצה קטנה של תקווה להיאחז בה, במיוחד באזור לומברדיה, שהושפע הכי הרבה מ-COVID-19.
עם זאת, מעבר להיבטים הבריאותיים, יש לנו תחומים נוספים לדאוג מהם. יש סבל גדול ברמה החברתית, והמשאבים דלים, אפילו עבור אנשים מסוימים לקנות משהו בסיסי כמו אוכל.
אחת המדינות היפות בעולם ממשיכה לחיות בייסורים ובחוסר ודאות. אולי זו הסיבה שהסיפור של האיש הזה בן 101 שניצח את נגיף הקורונה הוא ללא ספק אחד מהסיפורים המשותפים ביותר בימים אלה.
עיתונים כמו Corriere della Sera הדהדו את הידיעה הזו, שחולקה עד מהרה באמצע העולם. לפיכך, למרות שנכון שיש הרבה מקרים של קשישים שניצחו את נגיף הקורונה, נראה שהסיפור האישי של אלברטו בלוצ'י הוא מיוחד.
הגיבור של רימיני
כשאנחנו קוראים את הכותרת שגבר בן 101 היכה את נגיף הקורונה, לא קשה לדמיין למה עיניו כבר היו עדות. אנו יודעים שבילדותו חווה את סוף מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה בבגרותו. אלברטו בלוצ'י הוא מרימיני, עיר על חוף הים האדריאטי, בצפון איטליה, אשר נפגעה בצורה הקשה ביותר מנגיף הקורונה.
כשהוא חלה והחל לסבול מבעיות נשימה, אליסה, נכדתו, נאלצה לקרוא לשירותי בריאות שיבואו לקחת את סבה. רגע לפני שהיא שחררה אותו, ואולי מתוך מחשבה מעיקה שאולי זו הפעם האחרונה שהיא תראה אותו, היא אמרה כמה מילים כמעט נבואיות: "הנגיף הזה הוא כלום לעומת הגרמנים שעמדתם מולם. אתם חייבים לחזור, סבא".
ואלברטו בלוצ'י עשה בדיוק את זה. הוא חזר לאנשיו. כבר עכשיו, בראיונות שהוא נותן לתקשורת בארצו, הוא מדגיש את המסר שמבחינתו נגיף הקורונה היה כאין וכאפס לעומת כל מה שחווה בעבר. נולד בעיצומה של מגיפת השפעת הספרדית, הוא שרד את מלחמת העולם השנייה ונמלט מהנאצים בשלוש הזדמנויות.
איך הוא לא חזר הביתה למשפחתו? אף אחד לא יכול היה לעצור אותו!
העתיד לא נכתב לאף אחד; כולנו יכולים לשרוד
הכותרת לפיה גבר בן 101 ניצח את נגיף הקורונה משמחת ומרגשת משתי סיבות עיקריות. הראשון הוא שזה מגיע אלינו מאיטליה, מדינה שיחד עם ספרד היא אחת המושפעות ביותר מנגיף הקורונה בימים אלה. ושנית, כי אלברטו עצמו מדגיש שהעתיד לא נכתב לאף אחד.
ראשת העיר רימיני מתארת אותו כגיבור, מישהו שבגילו מראה כי אכן קיימים ניסים. עם זאת, אלברטו בלוצ'י הדגיש עובדה אחת: הוא אכן פחד מאוד. מסביבו אנשים מתו בבדידות מוחלטת, ללא חיבת יקיריהם.
בזמן שהוא היה עד לדרמה ההיא, חשב עליו רק דבר אחד, אחד שהוא חוזר עליו לעיתונאים כשהם מראיינים אותו: " A casa mi aspettavano " (הם מחכים לי בבית). עכשיו הוא רק רוצה לנוח, לאכול ארוחות חמות וליהנות מחיבוקים של משפחתו.
