מישל פוקו: אחד מהוגי הדעות הגדולים של המאה ה-20
מישל פוקו נחשב לאחד מהוגי הדעות הגדולים של המאה ה-20. פילוסוף, פסיכולוג, תיאורטיקן חברתי והיסטוריון זה פיתח רעיונות שונים שהשפיעו ישירות על התרבות הצרפתית. עם זאת, תרומותיו חורגות מעבר לגבולות הללו ולתחומים השונים שבהם בלט.
פורה מאוד, הוא השיג תהילה וידועה ברחבי העולם הודות למחקר שלו בנושאים רבים, כגון פסיכיאטריה. ראויים לציון גם מחקריו על מיניות האדם, מערכת הבריאות ואפילו מוסדות חברתיים, עם התמקדות מיוחדת בבתי כלא.
מלבד היותו אקטיביסט, מוחו החוקר הפך אותו לאדם פעיל מאוד במחקריו ובלימודיו. כל זה בא לידי ביטוי ביצירתו ובעוצמה שאפיינה את חייו.
פוקו הוא סופר רב תחומי שתרומתו ממשיכה להיות שימושית מאוד בתחומים שונים מאוד.
מישל פוקו, חייו המוקדמים
מישל פוקו נולד ב-Poitiers, צרפת, ב-15 באוקטובר 1926. כבנו של מנתח צרפתי יוקרתי, משפחתו ציפתה ממנו ללכת בדרכו של אביו. הוא גדל במשפחה שהעניקה ערך גבוה ללימודים וחשבה שידע חיוני.
סביבה זו תוביל אותו ללמוד בבתי ספר חשובים מאוד, אם כי לא תמיד היה הטוב שבתלמידים. הוא השיג הצלחה והכרה בלימודיו, אך היו לו גם כישלונות.
פוקו למד ב-École Normande Supérieure היוקרתי, בית ספר שלימד את מיטב ההוגים והמומחים במדעי הרוח של צרפת. אבל עבור מישל פוקו, התקופה שלו הייתה קשה מאוד. הוא סבל מדיכאון ואף ניסה להתאבד במספר הזדמנויות. מסיבה זו קיבל טיפול פסיכיאטרי בצעירותו.
מישל פוקו ופסיכולוגיה
עקב המגע שלו עם הפסיכיאטריה כמטופל, צצה תשוקתו הגדולה הנוספת: פסיכולוגיה. המגע המוקדם שלו עם דיסציפלינה זו הוביל את פוקו ללמוד אותה כנושא אקדמי. הוא השיג את התואר שלו בפסיכולוגיה, בנוסף להכשרתו בפילוסופיה. היוקרה שלו הייתה כזו שהוא נשאר כמורה באותו בית ספר שבו למד.
עם זאת, הוא השיג עד מהרה תפקיד כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ליל הנחשבת. מאוחר יותר, הוא הצטרף למחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת קלרמון-פראן, על מנת להשלים את הדוקטורט שלו.
במהלך תקופה זו, הוא כתב את רוב עבודותיו על פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ובריאות הנפש. עבודתו על מיניות, פוליטיקה וסוגיות חברתיות הגיעה לאחר שלב זה בחייו.
מאוחר יותר, מרידות הסטודנטים המפורסמות של מאי 1968 הותירו השפעה גדולה על מישל פוקו. הוא התחיל להסתבך באקטיביזם פוליטי, וזו הסיבה שבסופו של דבר הצטרף למחלקה לפילוסופיה של האוניברסיטה הניסויית פריז VIII, אוניברסיטה שנוסדה לאחרונה.
לבסוף, הוא נבחר לגוף האקדמי של הקולג' דה פראנס. זה היה תפקיד בעל יוקרה לא מבוטלת שאפשרה לו לטייל ברחבי העולם במתן שיעורים וכנסים. כתוצאה מכך, זה הגדיל את השתתפותו בפוליטיקה.
במהלך השנים הללו, אנשים ביקרו אותו על כך ששינה את דעתו ורעיונותיו. הוא הגן על מעשיו ואמר שזה דבר די נורמלי לעשות כאשר רוכשים ידע וניסיון חדשים. עם זאת, הדבר הוביל אותו להרוס חלק ניכר מיצירתו ולאסור את פרסום הכתבים הנותרים.
לבסוף, לאחר חיים של עליות ומורדות רגשיים ומסירות גדולה למחקר ולמחקר, מישל פוקו מת מסיבות הקשורות לאיידס ב-1984.
עבודתו של מישל פוקו
"ידע הוא לא בשביל לדעת, ידע זה בשביל לחתוך."
-מישל פוקו-
מישל פוקו זיהה חסרונות ברעיונות המרכזיים של התקופה שעסקו בפסיכופתולוגיה, בעיקר פסיכואנליזה, פנומנולוגיה ואבולוציוניזם. מאוחר יותר הוא ביסס את התיאוריה שלו על הפרשנות העולמית של מחלות נפש, משתי נקודות מבט שהיו חדשות לאותה תקופה: התרבותית והחברתית.
פוקו ראה שמקור הכוח מכל תחומי החברה. כתוצאה מכך, הוא הציע לנתח את יחסי הכוח הקיימים בסביבה החברתית, על פי הקריטריונים שלו. הוא ראה בפילוסופיה ובמחקר נשק אנליטי שיכול לבנות שינויים אמיתיים בחברה. מסיבה זו, הוא סבר שתפקידו של ההוגה הוא לתרום לחברה.
פוקו ניתח כיצד נבנה הנושא בפסיכולוגיה משלושת תחומי הידע הבסיסיים לגבי בני אדם:
- ראשית, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה.
- שנית, הפעלת הכוח, גם מנרמלת וגם מוסדית.
- ולבסוף, הוא הדגיש את כוחה של הסובייקטיביות, המורכב מבדיקה, וידוי ואשמה מוסרית.
מרכיב היסטוריוגרפי
פוקו הרחיק לכת במחקר שלו, וסיפק מרכיב היסטוריוגרפי שהיה חדש למדי לתקופתו. במילים אחרות, הוא החליט לתת דין וחשבון כיצד טופלו נושאים מסוימים לאורך ההיסטוריה. בדרך זו, הוא הצליח לאמת ולדון בשינויים המתרחשים בתקופות היסטוריות שונות. ראייה דיאכרונית של בעיה מספקת מבט אובייקטיבי על אותה עובדה בימינו.
איך טיפלו בטירוף לאורך ההיסטוריה? ומיניות? אילו מסקנות נוכל להסיק מכך? הוא ביטא את כל זה בכתביו, ביניהם נוכל להדגיש: טירוף וציוויליזציה: היסטוריה של שיגעון בעידן התבונה, סדר הדברים, הארכיאולוגיה של הידע, המשמעת והענישה, ההיסטוריה של המיניות , ו- הולדת המרפאה.
אנשים מתייחסים למישל פוקו כאחד מהוגי הדעות הצרפתים הגדולים של המאה הקודמת. מחשבותיו השפיעו רבות על הפילוסופיה והפסיכולוגיה של המאה ה-20. בנוסף, רבות מיצירותיו זמינות עד היום וממשיכות להשפיע על החברה.