הפילוסופיה של מחלות נפש
הפילוסופיה של מחלות נפש היא תחום מחקר בין-תחומי. הוא משלב שיטות ונקודות מבט מפילוסופיה, פסיכולוגיה, מדעי המוח ואתיקה לניתוח מחלות נפש.
פילוסופים של מחלות נפש מסתכלים על הבעיות האונטולוגיות, האפיסטמולוגיות והנורמטיביות הנובעות מטווח ההבנה של מחלות נפש. אחת השאלות המרכזיות של פילוסופיה זו היא אם זה אפשרי שלמושג מחלת נפש תהיה הגדרה מדעית הולמת ואובייקטיבית.
לפיכך, נקודת דיון אחת היא האם יש להבין מחלות נפש כצורה של חוסר תפקוד נפשי. הפילוסופיה של מחלות נפש מנתחת גם אם מחלות נפש מזוהות טוב יותר כישויות נפשיות דיסקרטיות, עם קריטריונים ברורים להכללה/הדרה, או כנקודות לאורך רצף בין נורמלי לא טוב.
פילוסופיה של מחלות נפש: ביקורת על תהליך האבחון
פילוסופים המבקרים את רעיון מחלת הנפש טוענים כי לא ניתן להגדיר את המונח "מחלת נפש". כמו כן, הם טוענים שהקטגוריות של מחלות נפש מטילות נורמות קיימות ודינמיקה כוחנית.
כמו כן, ישנן שאלות רבות לגבי הקשר בין תפקידם של ערכים בכל הנוגע להבנת מחלות נפש. פילוסופים חושבים כיצד ערכים אלה קשורים למושג מחלה באופן כללי.
פילוסופים שהם חלק מתנועת המגוון הנוירוסטי מאמינים שהחברה בכללותה צריכה לשנות את הרעיון של מחלת נפש. חשוב שזה ישקף את סוגי הקוגניציות השונות שאנשים מציגים מבלי להטיל סטיגמה על אנשים שהם סטטיסטית "לא נורמליים".
בעיית האבחון
בנוסף, קיימות בעיות אפיסטמולוגיות הקשורות לקשר בין מחלת נפש לאבחון. מבחינה היסטורית, הנושא העיקרי התרכז סביב האופן שבו נוזולוגיות של מחלות נפש (מסגרות סיווג), במיוחד ה-DSM, מקשרות חוסר תפקוד נפשי עם סימפטומים נצפים.
במסגרת DSM, ניתן לזהות חוסר תפקוד נפשי באמצעות נוכחות או היעדר של קבוצה של סימפטומים מרשימת אימות. אלו שאינם מסכימים עם השימוש בסימפטומים המבוססים על התנהגות לאבחון מחלות נפש טוענים שהתסמינים חסרי תועלת ללא מסגרת תיאורטית מתאימה של מה המשמעות של לומר שמנגנון נפשי אינו מתפקד.
כתוצאה מכך, מערכת אבחון צריכה להיות מסוגלת להבחין בין אדם עם מחלת נפש אמיתית לבין מישהו שעובר תקופה קשה בחייו. המבקרים טוענים שה-DSM, כפי שהוא נראה היום, אינו מסוגל לעשות זאת.
האם הרעיון של מחלת נפש בכלל מהימן?
כמו כן, ישנן שאלות קשורות לגבי טיבם ותפקידם של ערכים במחלות נפש. השאלה הראשונה היא אם מחלת נפש היא מושג ניטרלי ערכי. נוסולוגיות של מחלות נפש מנסות להמציא הגדרות ערך ניטרליות של הפרעות.
בעולם אידיאלי, המושגים במדריכים כמו ה-DSM ישקפו מציאות אנושית אוניברסלית. ההפרעות הנפשיות שהם מגדירים לא צריכות לייצג שיפוט ערכי יחסי של מה שקורה בנפש.
ביקורת פילוסופית על המושג מחלת נפש
מישל פוקו היה אחד המבקרים הראשונים של הרעיון של מחלות נפש ומוסדות לבריאות הנפש. פוקו טען שמבחינה היסטורית, בתי מקלט פסיכיאטריים שימשו מקומות ליישום מודלים של רציונליות שהעניקו פריבילגיה לאנשים שכבר היו בעמדות כוח.
מודל זה הוציא רבים מחברי החברה ממעגל האנשים בעלי הסוכנות הרציונלית. בתי מקלט היו מקומות שבהם שיכנה החברה אנשים "בלתי רצויים". לפיכך, הם חיזקו את דינמיקת הכוח הקיימת.
פוקו האמין שרעיונות לגבי מחלות נפש הם הבניות חברתיות המשרתות את אותה מטרה כמו גזע, מגדר, מעמד חברתי ונטייה מינית. לכן, אנשים ומוסדות מסוימים משתמשים במושג מחלת נפש כדי לשמור ולהרחיב את כוחם. המטרה היא לשמור על הסדר החברתי, כפי שהוגדר על ידי אנשי השלטון.
נקודת מבט קונסטרוקטיביסטית של מחלות נפש
קונסטרוקטיביסטים יכולים לנקוט במגוון עמדות בשאלת ההבניות החברתיות ומחלות נפש. קונסטרוקטיביסט פחות רדיקלי, למשל, עשוי לטעון שתרבויות כופים מודלים של "סוכנות אידיאלית". לאחר מכן, החברה משתמשת בהם כדי לתייג קבוצות של התנהגות אנושית.
מנקודת מבט זו, תסמונות התנהגותיות יכולות להיות נוכחות בכל התרבויות. לפיכך, כל תרבות מפתחת תיאוריה של סוכנות אידיאלית, שמשמעותה שתסמונות מסוימות מתויגות "מחלות". במקביל, תרבויות אחרות מקבצות את התסמונות בצורה שונה, בהתאם לערכיהן.
מערכת ההתנהגויות שאנו מכתירים "סימפטומים של דיכאון" קיימת רק בגלל שהרופאים חיברו אותן יחד, מסיבות רבות ושונות שלא נסביר כאן. הדרך היחידה, אם כן, להסביר מדוע קבוצה מסוימת של התנהגויות, רגשות או מחשבות מקובצות כך היא משום שרופאים ומומחים יצרו את הקיבוץ הזה.
אם אתה רוצה לדבר על ההתנהגויות האופייניות הכרוכות בהתקף לב, קל להסתכל על ההיסטוריה הסיבתית שמאחדת את ההתנהגות המסוימת הזו. לתסמינים של מחלות נפש, לעומת זאת, אין הסבר להיווצרותן יחד ללא תלות בהצגה הקלינית שלהן.
מנקודת מבט זו, התסמונות דומות למה שהאקינג כינה "טיפוסים אינטראקטיביים". טיפוסים טבעיים מייצגים קבוצות הקיימות ללא תלות בדעות מבחוץ. עם זאת, עם טיפוסים אינטראקטיביים, אנשים חווים את עצמם על פי נקודת מבט מבוססת; הם משנים את רגשותיהם ורגשותיהם כדי להסתגל לסוג מסוים.
דוגמאות לסוג אינטראקטיבי עם מחלות נפש
עליך לחשוב על הפרעת אישיות מרובה (הידועה כיום כהפרעת זהות דיסוציאטיבית) כעל סוג אינטראקטיבי. במילים אחרות, הפרעת אישיות מרובה היא לא בעיה בסיסית בנוירולוגיה אנושית שמדעני מוח יכולים לגלות.
ברגע שהמושג של הפרעת אישיות מרובה מזוהה, אנשים רבים יתויגו ככאלה. רעיונות אלו יובילו לאבחנות ללא כל גורם בסיסי במוח שניתן לזהות.
תווית זו מסתירה למעשה הסברים אפשריים אחרים למחלת הנפש שהם פחות מהותיים ואף פלורליסטיים בתוך הפילוסופיה.
לסיכום, הפילוסופיה של מחלות נפש היא פרספקטיבה, שבמובנים רבים, מלמדת פסיכולוגיה כיצד להבין אדם מחוץ לתחום הרפואי ותוויות יאטרוגניות.
