רגשות ראשוניים או אינסטינקטיביים: מקורות התודעה
הרבה ממי שאנחנו היום נובע מהרגשות הקדמוניים או האינסטינקטיביים שלנו. אנו מתייחסים לממדים כמו פחד. או, הכמיהה המתלווה לרעב או צמא והייאוש הקשור לכאב. למעשה, המצבים האטוויסטיים והבסיסיים הללו יכולים להיות המקור והשורש של מגוון רחב של רגשות ותחושות שאנו חווים כעת.
מדעני מוח מציינים שהרגשות המקוריים הללו היוו את הבסיס לאינסטינקטים שלנו. הם מרכיבים המקדמים פעולה, מניעים את הצורך לספק תיאבון או לברוח מאיום. בדרך כלשהי, תהליכים אלו פעלו כמעט כמו המצע שאפשר לנו לעבור מהפראי אל האדם, מהמהותי אל המורכב.
הנושא הזה מעניין להפליא. הסיבה לכך היא שהיא מאפשרת לנו להבין כיצד מערכות ארגון רגשיות היו המפתח לבניית פיסול המוח במהלך האונטוגניה. ואכן, לא רק הגוף שלנו התפתח. גם מערכות רגשיות נעשו הרבה יותר מתוחכמות באבולוציה הזו. זה היה מכריע להתפתחות הקוגניטיבית שלנו.
אחרי הכל, כבני אדם, אנחנו לא מה שאנחנו חושבים, אנחנו מה שאנחנו מרגישים.
מומחים חלוקים בדעתם כיצד נוצרה התודעה. יש הסבורים שהוא התעורר לאחר התפתחות תהליכים קוגניטיביים. עבור אחרים, התודעה הייתה תוצאה של רגשות.
מהם רגשות ראשוניים או אינסטינקטיביים?
התיאוריה של רגשות ראשוניים זכתה לפופולריות בשנת 2006 בעקבות פרסום מעניין שכותרתו: הרגשות הראשוניים: שחר התודעה. מחברו הוא דרק דנטון, פיזיולוג חשוב ופרופסור באוניברסיטת מלבורן (אוסטרליה). התיאוריה שלו מתחילה מהרעיון שרגשות אינסטינקטיביים מהווים את הבסיס לתודעה שלנו.
כדי להבין את ההצעה הזו עלינו לדמיין לרגע את השלבים הראשונים של האבולוציה שלנו. באותה תקופה, הגבלנו את עצמנו לפעול על ידי רפלקסים בלבד שמטרתם לקדם הומאוסטזיס. במילים אחרות, אם היה לנו קר, חיפשנו מקורות חום. אם הרגשנו רעב או צמא, הלכנו לחפש אוכל ושתייה.
מדינות אלה היו רק ממדים שנשלטו על ידי עוררות ורצון פשוט אך נואש לפעול. עם זאת, ככל שהמוח שלנו התפתח, הרגשות הללו, כפי שהסבירו ד"ר דנטון וחב' במחקר, הפכו מורכבים יותר. זה היה הודות להתפתחות של אזורי האינסולה הלימביים, הפראלימביים והמוחיים שלנו.
ככל שהתפתחנו, הרגשות שלנו כבר לא היו רק אינסטינקטיביים וראשוניים. יתר על כן, המטרה שלנו כבר לא הייתה רק לשרוד. רצינו גם להתרועע, לחזק קשרים, להציב מטרות, להתרגש ולהרגיש מלאי תקווה. לאט לאט עיצבנו גם את התודעה שלנו.
ההבדל בין רגשות ראשוניים לאינסטינקטיביים
אתה יכול לשאול אם יש הבדל בין רגשות ראשוניים לרגשות בסיסיים. התשובה היא כן. יתר על כן, זה הבדל שצריך להבהיר.
כאשר אנו מדברים על מצבים פסיכופיזיים ראשוניים או אינסטינקטיביים אלו, אנו מתייחסים לתהליכים המונעים על ידי אזורים ישנים ביותר במוח התחתון. לדוגמה, ההיפותלמוס והמוח האמצעי.
ד"ר דרק דנטון הגיע למסקנה שהרגשות העיקריים היו רעב, צמא, כאב ופחד. הם היו מצבים בסיסיים, עתיקים וחיוניים להישרדות. מאוחר יותר, החלו לצוץ מציאויות פסיכופיזיות מורכבות הרבה יותר.
למעשה, בהדרגה התפתחו מה שנקרא רגשות בסיסיים. הם התחילו עם המקוריים, כמו אהבה, עצב, כעס ואפילו גועל.
עם התפתחות קליפת המוח הופיעו תהליכים מורכבים יותר כמו תפיסה, דמיון ושיפוט. במקביל, ובמהלך האבולוציה הנוירולוגית הזו, גם הרגשות שלנו הפכו מתוחכמים יותר ופחות אינסטינקטיביים.
תודעה ורגשות, קשר אינטימי
בעולם מדעי המוח, קיימת תעלומה בלתי פתורה. זו ההבנה של מקור התודעה. בכך אנו מתכוונים ליכולת שלנו, כבני אדם, להרהר בעצמנו ובמציאות המקיפה אותנו. מדענים רבים מאמינים שהמימד הזה נוצר כתוצאה מהאבולוציה הקוגניטיבית שלנו, מהאינטליגנציה שלנו.
עם זאת, כמה מומחים הציעו הצעה אחרת. הם מציעים שאנחנו לא מה שאנחנו חושבים, אנחנו מה שאנחנו מרגישים. למעשה. אנחנו הרגשות שלנו. אחרי הכל, אנחנו יצורים רגשיים שחושבים. לכן, זה יכול להיות הבסיס של התודעה שלנו.
זוהי ההשערה שד"ר דנטון שוקל, מגן וחושף בעבודותיו. הוא מאמין שהרגשות הקדמוניים יכולים להיות אבן היסוד של המקור האבולוציוני של התודעה. למעשה, באמצעות הדמיה עצבית, אנו יכולים לראות כיצד אותם אזורים עמוקים של המוח הבסיסי מופעלים על ידי מצבים ראשוניים כמו רעב, צמא או פחד.
לפי גישה מעניינת זו, ההתפתחות המתקדמת של המוח שלנו גרמה לרגשות שלנו להתפתח לצדו. כשמצבים רגשיים השתכללו, עלתה גם התודעה שלנו. בעזרתו, ההתנהגות האנושית הפכה מיומנת יותר, מורכבת יותר ועיצבה את מי שאנחנו היום.
כפי שאתה יכול לראות, זה נושא מעניין ומכריע. אין ספק שמדענים ימשיכו להעמיק בנושא בשנים הקרובות.
