למידה על התפתחות קוגניטיבית אצל ילדים דרך עיניו של פיאז'ה
ז'אן פיאז'ה הוא נקודת התייחסות מהותית במחקר של התפתחות קוגניטיבית אצל ילדים. הוא הקדיש את כל חייו ללימוד ילדות, אפילו את ילדיו שלו, כדי לחשוף את סודות ההתפתחות. הוא גם ידוע, יחד עם לב ויגוצקי, כאחד מאבות הקונסטרוקטיביזם.
אחת התיאוריות המפורסמות ביותר של ז'אן פיאז'ה היא חלוקת ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים לארבעה שלבים שונים. הוא הגה זאת כדי לחפש תיאוריה שיכולה להסביר את ההתפתחות הכללית של תינוק.
עם זאת, אנו יודעים כעת שהוא משאיר יותר מדי היבטים בלתי מוערכים מכדי שיתקבל כתיאוריה של התפתחות כללית. אבל סיווג זה הוא מדריך שימושי להבנת האופן שבו אנו מפתחים את היכולת הלוגית-אריתמטית שלנו בילדות.
שלבי ההתפתחות הקוגניטיבית אצל ילדים
פסיכולוגים רבים חשבו שהתפתחות היא תופעה מצטברת, שבה נוצרות התנהגויות ותהליכים קוגניטיביים חדשים.
מנגד, פיאז'ה, לאחר לימודיו, ניסח תורת התפתחות המבוססת על קפיצות איכות. כאן הילד יצבור יכולות, אבל במוקדם או במאוחר הצטברות זו תשנה את דרך החשיבה שלו מבחינה איכותית.
פיאז'ה חילק את ההתפתחות הקוגניטיבית של התינוק לשלושה שלבים עם סדרה של תתי שלבים, ומאוחר יותר הוא השלים אותה על ידי הארכתה לארבעה. ארבעת השלבים הללו הם: (א) שלב סנסומוטורי, (ב) שלב פרה-מבצעי, (ג) מבצעי קונקרטי ו-(ד) מבצעי פורמלי.
שלב סנסומוטורי
שלב זה הוא לפני הופעת השפה, מהלידה ועד גיל שנתיים לערך. תקופה זו מאופיינת ביכולת הרפלקס של הילד.
חייו של ילד בתקופה זו מבוססים על קשר בין יכולת התפיסה שלו לבין המוטורי. במוחו יש רק מושגים מעשיים, כמו לדעת מה לעשות, מה לאכול או לקבל את תשומת הלב של אמו.
לאט לאט, לאורך תקופה זו, הילד מכליל את אירועי סביבתו ויוצר רעיונות כיצד פועל העולם.
כאשר רעיונות אלו מצטלבים, הילד מפתח את רעיון הקביעות של אובייקטים ומבין שאובייקטים קיימים כישויות זרות לו.
לפני פיתוח הרעיון הזה, כל דבר שילד לא יכול לראות, לשמוע או לגעת, מבחינתו, לא קיים.
סופו של שלב זה מסומן על ידי הופעת השפה. שפה אצל ילד פירושה שינוי עמוק ביכולות הקוגניטיביות שלו.
לרוב מתלווה לכך הפונקציה הסמיוטית: היכולת לייצג מושגים באמצעות מחשבה. הילד היה עובר ממוח מעשי בלבד, למוח שפועל גם ברמה ייצוגית.
שלב טרום ניתוחי
אנחנו יכולים לשים את השלב הזה בין גיל שנתיים לשבע. כאן אנו נמצאים בתקופת מעבר בה הילד מתחיל לעבוד עם היכולת הסמיוטית שלו.
למרות שהוא כבר השיג רמת ייצוג, המוח שלו עדיין שונה מאוד מזה של מבוגר. כאן אנו עומדים פנים אל פנים עם ה"אגוצנטריות" שלהם.
הילד "מרוכז בעצמו" כי החשיבה שלו מרוכזת בעצמו לחלוטין. הילד אינו מסוגל להבחין בין הפיזי לנפשי, וגם לא בין האובייקטיבי לסובייקטיבי.
עבורו, החוויה הסובייקטיבית שלו היא המציאות האובייקטיבית המתקיימת באותו אופן עבור כל הפרטים. זה מראה לנו משהו שעדיין חסר בתורת הנפש. מגיל 4 אנחנו מתחילים לאבד את האגוצנטריות הזו ומפתחים תיאוריה של הנפש.
בשלב זה אנו רואים גם בעיות. הילד צריך להיות מסוגל להבין שהיקום משתנה. הוא מסוגל להבין מצבים, אבל לא את השינוי של החומר.
דוגמה לכך היא כאשר מוצג לילד בשלב זה כוס מלאה במים ואנו מוזגים את המים לכוס צרה אך גבוהה יותר. הילד יחשוב שיש יותר מים מבעבר. הוא לא מסוגל להבין ששינוי של משהו לא משנה את כמות החומר הקיים.
שלב תפעולי בטון
תקופה זו מקיפה את השנים שבין 7 ל-11 או 12. בשלב זה הילד הצליח להשאיר מאחור את הביטחון המלא שהיה לו בחושיו. כאן אנו יכולים לראות את התפתחות המושגים, כולל כיצד שינוי צורה של משהו אינו משנה את הכמות.
הילד מתחיל לבנות היגיון של שיעורים ויחסים שאינם קשורים לנתונים תפיסתיים. הילד מבין טרנספורמציות ושהן יכולות להתרחש בכיוון ההפוך (הוספה במקום להסיר, למשל).
והיבט חשוב הוא שהוא יוכל לבצע את הפעולות הללו על ידי ייצוגן בתודעתך, ללא צורך לבצע אותן עם אובייקטים ממשיים.
למרות שהוא שולט בפעולות ובלוגיקה, הוא יכול לבצע אותן רק עם אובייקטים ספציפיים שהוא מכיר. הוא לא מסוגל להעלות תיאוריה על מה שהוא לא יודע או שהוא מחוץ לידע התפיסתי שלו. הילד יקבל את היכולת הזו בשלב הבא.
מבצעי פורמלי
זהו השלב האחרון בהתפתחות, בו הילד יהפוך למבוגר ברמה הקוגניטיבית. שלב זה מאופיין ברכישת מחשבה מדעית. בעוד שהילד יכול לחשוב על דברים אמיתיים, עכשיו הוא יכול גם לחשוב על האפשרי.
תקופה זו מאופיינת ביכולת להעלות השערות ולבחון את ההשלכות האפשריות של אפשרויות היפותטיות אלו. הילד שיכלל את נוהלי הבדיקה שלו ואינו מקבל דעות מבלי לבחון אותן.
הילד יתחיל לרכוש ידע וכלים אינטלקטואליים חדשים. אלו יאפשרו לו להתפתח כמבוגר מוכשר בתוך החברה.
עם זאת, מנקודה זו ואילך, הוא לא יחווה שום זינוק איכותי אחר.
אמנם הוא עשוי להיות מהיר יותר או מדויק יותר עם הפעולות הנפשיות שלו, אבל הוא עדיין יחשוב באותה צורה.
עכשיו, כשאנחנו מכירים את תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה, אתה חושב שילדים באמת מתפתחים ככה? או שמא התיאוריה הזו נופלת בכל הנוגע להסבר ההתפתחות האנושית בשלמותה?
