8 שלבי ההתפתחות, על פי אריק אריקסון
אריק אריקסון היה פסיכואנליטיקאי מאירופה שפיתח תיאוריה מקובלת על התפתחות האישיות.
כולנו עוברים משברים בחיינו, ומתרגלים לראות בהם משהו שלילי. אבל עבור אריק אריקסון, משברים הם תהליכים הכרחיים שמניעים אבולוציה ושינוי. הם מצבים שמאפשרים לנו להתעלות, לצמוח וללמוד יותר על עצמנו. אריק אריקסון האמין שמסע החיים מורכב משמונה שלבים או מחזורים, ושכל אחד מהם מסומן בקונפליקט ספציפי.
"בגיל 20 לכולם יש את הפנים שאלוהים נתן להם, בגיל 40 הפנים שהחיים נתנו להם, ובגיל 60 הפנים שהם הרוויחו".
-אלברט שוויצר-
הוא אמר שבני אדם תמיד משתנים ורוכשים ידע והתנסויות חדשות במהלך חייהם. אם זה לא היה כך, היינו נתקעים בשלב כלשהו של התפתחות. יש אנשים שמסרבים להתבגר, בעוד שאחרים נידונים להתבגר בטרם עת. זה תלוי בעיקר בהקשר שבו הם גדלים.
שלבי ההתפתחות של אריקסון
שמונת השלבים של ההתפתחות האנושית, על פי אריק אריקסון, הם הבאים:
1. אמון בסיסי לעומת חוסר אמון בסיסי (0-1 שנים)
יילודים יוצרים קשרי תלות, במיוחד עם אמהותיהם. איתם, הצרכים שלהם מסופקים לחלוטין. טיפול כזה מבטיח לאט שהם ילמדו ויפתחו אמון, כל עוד הצרכים הבסיסיים שלהם מטופלים באופן עקבי.
כשהחושים שלהם מתפתחים, הם מתחילים לזהות את הסביבה שלהם כמוכרת. ואז הם מתחילים לצאת החוצה, וההישג הגדול הראשון שלהם הוא לא להרגיש חרדה בהיעדר אמם, להתגבר על הפחד שלהם להינטש על ידה. אחרת, הם יגדלו להיות סקפטיים וחסרי אמון.
2. אוטונומיה מול בושה (1-3 שנים)
בשלב זה הילד מפתח את האוטונומיה לעבור ממקום למקום. להישאר מאחור או לבכות זו הדרך שלהם לנסות להשיג את מה שהם רוצים. אם ההקשר לא לגמרי מגיב למה שהילד צריך, הם יתחילו לפקפק בעצמם ולפחד מנטילת יוזמה.
המבוכה של הילד מתבטאת באי רצון להיראות, רצון להסתיר את פניו, התקפי זעם ובכי, או ביטויים שונים אחרים של עומס רגשי. שליטה חיצונית צריכה להיות איתנה ומרגיעה כדי שיוכלו לפתח אוטונומיה.
3. יוזמה מול אשמה (3-6 שנים)
אם יש משהו שבולט בשלב זה, זו היוזמה של הילד. במיוחד כשהם משחקים, הם מגלים את התפקידים המשמעותיים ביותר שלהם וממלאים אותם. הילד צריך לזהות ולהקרין את תפקידו בעולם. יוזמה בגיל זה כרוכה בתכנון התפקיד שהם ימלאו.
יריבות וקנאה יכולות להופיע גם בשלב זה. הילד רוצה שיתייחסו אליו כאל מישהו מיוחד, והם דוחים כל פעם שהאם שמה לב למישהו אחר. אם הם לא יקבלו יחס מיוחס יחסית, הם יחושו אשמה וחרדה.
4. תעשייה מול נחיתות (6 שנים - גיל ההתבגרות)
במהלך תקופה זו, הילד מתחיל ללכת לבית הספר. לא משנה אם הוא מרגיש בנוח או לא מרוצה ממנו, הילד מתחיל לזכות בהכרה במה שהוא עושה בסביבה החדשה הזו. הם נמצאים בעמדה לצבור ידע ויכולות חדשות, או במילים אחרות, להיות פרודוקטיביים.
התרבות שלנו פיתחה רמות גבוהות של התמחות שהפכה את החברה ליוזמה אינדיבידואלית מורכבת יותר ומוגבלת יותר. הסיכון שהם חווים בשלב זה הוא שכאשר הם לא מקבלים מספיק הכרה, הם מתחילים להרגיש לא מספקים, מה שעלול להוביל לרגשי נחיתות.
5. זהות מול בלבול תפקידים (גיל ההתבגרות)
תקופה זו מאופיינת בכך שמתחילים לפקפק בכל מה שהם בטחו פעם. כלומר, כל הידע, היכולות והחוויות שרכשו. כל זה נובע מהשינויים הביולוגיים שעובר גופם ומשבר האישיות שזה יוצר.
מתבגרים דואגים לתדמית שלהם ומנהלים קרבות מתמידים בין מה שהיו עד עכשיו לבין מה שהם יהיו בעתיד הקרוב. הם מתבלבלים לגבי זהותם, והם הופכים אידיאליסטים ובעלי יכולת התרשמות רבה. אם הם יעברו את השלב הזה בצורה נכונה, הם יוכלו לבנות זהות מוצקה. אם לא, הם ימשיכו לנסות להיות משהו שהם לא.
6. אינטימיות מול בידוד
זה כאשר המבוגר הצעיר נמצא בעמדה להתחייבות מקצועית, רגשית ופוליטית, תוך הקרבת משהו בתמורה. אם הם לא יצליחו ליצור את הקשרים האלה עם העולם מתוך פחד, הם יהיו בסכנה לחוות בידוד.
זה השלב שבו החלטות ואתגרים עוזרים להם לרכוש יציבות. זה גם הזמן שבו המושגים שלהם של עבודה, חברות ומשפחה מתחזקים. ביסודו של דבר, בשלב זה, הם עושים צעד סופי לקראת הבגרות.
7. יצירתיות מול סטגנציה
אריקסון הגדיר יצירתיות כרצון בגיל בוגר לבסס ולהדריך את הדורות הבאים. כשזה לא קורה, מתחיל תהליך של סטגנציה אישית שקשור לתחושה של לא להתעלות, לא להשפיע על העתיד.
רק כאשר אנשים התמודדו עם תבוסה וניצחון, הפיצו או יצרו רעיונות, והקדישו זמן ודאגה לרעיונות אלה, הם יכולים לומר שהם התבגרו בסופו של דבר, שהם חוו שלמות.
8. שלמות אגו מול ייאוש
השלב האחרון של החיים יכול להיות שליו ושלו, או מלא בחוסר שקט וחרדה. הכל תלוי איך הם פתרו את השלבים הקודמים. בגיל מבוגר, האדם צריך להיות מסוגל לבצע הערכה נבונה של חייו, שבה ההכרה במציאות והבנתו את העולם עדיפות.
הם יחוו יושרה בשלב זה אם יוכלו לשלב רפלקציה עם ניסיון. אם יש להם קונפליקטים או שלבים לא פתורים שהם מעולם לא התגברו עליהם, הם בדרך כלל מפתחים פחד עמוק ממחלה, סבל ומוות.
