סיפור בודהיסטי על סבלנות ושלווה נפשית

יש לנו הרגל רע לרצות כמעט הכל באופן מיידי ולעשות דברים מיד. אנחנו מעדיפים לשנות את ההחלטות שלנו מאשר להיות עם סבלנות. זה נפוץ יותר שאנשים מוותרים מאשר מתאמצים. עם זאת, הסיפור הבודהיסטי הזה ילמד אותך את החשיבות של סבלנות להשגת שלווה נפשית.

בדרך כלל מפריע לנו לדחות את סיפוק הרצונות שלנו ולהמתין. למעשה, כאשר אנו מאמינים שנצטרך לחכות, המוח שלנו יפציץ אותנו בדאגות וציפיות. בפרט, הוא עושה זאת כדי לנסות ולהאיץ את הזמן שאתה צריך להמתין.

כתוצאה מכך, אנו חיים חיים בקצב מהיר עם הרבה הסחות דעת פנימיות וחיצוניות כאחד. אנו משוטטים ממקום למקום, ללא כיוון אחר מאשר זה שמוביל לשביעות רצוננו המיידית. בנוסף, עלינו להוסיף את ההמולה של הקול הפנימי שלנו, מכיוון שהדאגות שלנו נוטות להיות נוכחות בכל מה שאנחנו עושים. כאילו היינו מכורים לזה איכשהו. אנחנו אוהבים לחשוב, ליצור השערות ולהיקלע למבוכים ולמעגלי הקסמים של האמונות שלנו.

עם זאת, אולי אנחנו מתעלמים מהדבר החשוב ביותר: איך לצאת מהמלכודות המוטלות על עצמנו. איך נשחרר את עצמנו ממלכודות נפשיות? אולי הסיפור הבודהיסטי הבא ייתן לנו את התשובה.

הסיפור הבודהיסטי

בודהה ותלמידיו החליטו לצאת למסע בו יצטרכו לחצות שטחים וערים שונות. יום אחד, הם ראו מרחוק אגם. הם החליטו לעצור שם מכיוון שהם צמאים. כשהם הגיעו, בודהה אמר לתלמידו הצעיר וחסר הסבלנות: "אני צמא. אתה יכול להביא לי קצת מים מהאגם הזה?"

התלמיד הלך לאגם, אך כשהגיע הבחין שעגלה של שוורים חוצה אותו. לאט לאט, המים הפכו עכורים. לאחר שזה קרה, חשב התלמיד: "אני לא יכול לתת למורה לשתות את המים הבוציים האלה." לפיכך, הוא חזר ואמר לבודהה, "המים מאוד בוציים, אני לא חושב שאנחנו יכולים לשתות אותם."

לאחר כחצי שעה לאחר מכן, בודהה ביקש מהתלמיד לחזור לאגם ולהביא לו מים לשתות. עם זאת, המים עדיין היו מלוכלכים. ברגע שחזר, הוא אמר לבודהה: "אנחנו לא יכולים לשתות את המים האלה. אנחנו צריכים ללכת לעיירה כדי לשתות משהו".

בודהה לא ענה לו. עם זאת, הוא גם לא עשה שום תנועה. הוא פשוט נשאר שם. לאחר זמן מה, בודהה ביקש מהתלמיד פעם נוספת לחזור לאגם ולהביא לו מים. מכיוון שהוא לא רצה לקרוא תיגר על אדונו, הוא הלך לאגם. עם זאת, הוא זעם כי לא הבין מדוע ביקש ממנו לחזור שוב. מכיוון שהמים היו בוציים, הם לא יכלו לשתות אותם.

כשהגיע, הוא הבחין שהמים נראים כעת צלולים. לפיכך, הוא אסף חלק והביא אותו לבודהה. הוא הביט במים ואמר לתלמיד: "מה עשית כדי לנקות את המים?" התלמיד לא הבין את השאלה. היה ברור שהוא לא עשה כלום.

הבודהה הביט בו והסביר, "חיכית ונתת לזה להיות. לכן, הבוץ התיישב מעצמו ועכשיו המים צלולים. גם המוח שלך הוא כזה! כשהיא בוצי, אתה צריך לתת לזה להיות. תן זה קצת זמן. אל תהיה חסר סבלנות. להיפך, תהיה סבלני. זה יגיע לאיזון מעצמו. אתה לא צריך להתאמץ כדי להרגיע את זה. הכל יעבור מעצמו כל עוד אתה אל תחזיקו בזה."

אומנות הסבלנות להשתיק את הנפש

סבלנות היא המפתח לסיפור הבודהיסטי הזה. מדובר באמנות לדעת לחכות, לכבד את הזמן ולהשהות כשהאירוע מחייב זאת, במיוחד כשמדובר במחשבות שלך. למעשה, ככל שאתה מוצא את עצמך המום יותר, אתה צריך להפסיק לחשוב לפני שרשת המחשבות תגדל.

לא לעשות כלום, לתת זמן לדברים ולהמתין הם אפשרויות טובות להרגיע את המוח הנסער שלך. למעשה, בודהיסטים קוראים למוח שקופץ ממחשבה למחשבה בצורה נסערת, עד שאתה תשוש ומבולבל, 'מוח קוף'.

אם אתה נסחף על ידי חוסר סבלנות, כעס, לחץ או תסכול, בוודאי בסופו של דבר תקבל החלטות נמהרות. לכן, עדיף לקחת כמה דקות לנשום. הרחק את עצמך רגשית ממה שקרה וצור קשר עם עצמך. רק אז תשיג שלווה נפשית, ממש כמו בסוף הסיפור הבודהיסטי.

לפעמים, זה לא כל כך קשור לפעול או לעשות משהו דחוף. במקום זאת, מדובר על רגיעה ולא להיסחף בהסחת הדעת של מיידיות והנאה. במילים אחרות, עליכם להשקיט את מי המוח שלכם ולחכות כמה זמן שצריך. כי כאשר אתה מרגיע את דעתך ותגיע לשקט הנפשי הזה, הרגשות שלך יהיו בהתאמה למחשבות שלך. זה יוביל אותך לאמץ נקודות מבט ונקודות מבט שונות.