האם התקשורת היום גורמת לנו לחוסר אמון במדע?

אנו עדים כעת לאופן שבו המדע מאבד את עמדת הסמכות שלו כערב לאמת. למעשה, כתוצאה מהמשבר העולמי שנגרם על ידי המגיפה, התדמית החברתית של רופאים, חוקרים ומפיצים מוטלת בספק ללא הרף. מסיבה זו, אנו שואלים את השאלה, האם התקשורת גורמת לנו לחוסר אמון במדע?

זה בהחלט נראה כך. ואכן, ראינו כיצד עיתונאים ופוליטיקאים רבים מתלבטים ללא הרף בנושאים שאינם אפילו בסמכותם. זה כולל את תחום המדע. יתר על כן, המדענים עצמם נתונים בלחץ עצום. כי אם יש דבר אחד שאנחנו נוטים לבקש מהמדע, זה וודאות ומסקנות ברורות.

עם זאת, וזהו ההיבט החשוב ביותר, אנו נוטים לשכוח כיצד פועל המחקר המדעי בהקשרים של משברים בריאותיים כמו זה הנוכחי. למען האמת, זה בלתי אפשרי עבור תחום המדע להציע מסקנות ונתונים קטגוריים ביחס למגיפה הנוכחית. זה בגלל שזו מציאות לא ידועה שמסומנת על ידי אי ודאות. מצד שני, המדע, מעצם טבעו, כרוך בהתבוננות, השוואה, ניסויים ותיקון עצמי.

מסיבה זו, כאשר לפעמים מופיעים נתונים חדשים, ומדענים נאלצים לנסח מחדש מסקנות, התקשורת ממהרת מאוד לבקר. זה מגביר את חוסר האמון החברתי. ללא ספק, הדבר מהווה סכנה גדולה לחברה עצמה כולה.

חוסר אמון במדע

הכלכלן אדם סמית' ציין שהתרופה נגד אמונות טפלות ובורות אנושית היא מדע. לכן, איזה מחיר יהיה לחוסר האמון הנוכחי במדע על כולנו אם נטיל בו כל הזמן ספק? למען האמת, ההשפעה עלולה להיות עצומה. עם זאת, יש עובדה אחת בולטת במיוחד.

זו העובדה שהמדע ניתן למכירה וגם אטרקטיבי. רבים מאיתנו עוקבים אחר החדשות המדעיות האחרונות בעיתונות הפופולרית. עם זאת, משהו שקורה עם סוג זה של תקשורת הוא שהיא מציעה חזון פופולרי של המדע המבוסס רק על ודאויות אובייקטיביות וכוח חיזוי כמעט מוחלט. חזון זה גורם לנזק רב.

הסיבה לכך היא שיש תחומים מסוימים, כמו במצב הנוכחי, שבהם אי אפשר למדע להציע נתונים חד משמעיים. עם זאת, בתרחישי משבר, אנשים רוצים ודאות. עם זאת, המדע לוקח זמן ושום דבר לא עובד כמו שאמרו לנו על ידי עולם הקולנוע ותוכניות הטלוויזיה הפופולריות.

עדויות לכך קיימות במשברים קודמים. לדוגמה, היחס כלפי אנצפלופתיה ספוגית של שור (מחלת פרה מטורפת) והאסון בפוקושימה, כבר הוכיחו חוסר אמון מסוים במדע. זה בגלל שהוא לא היה מסוגל להציע תשובות מלאות. בואו נסתכל למה זה קורה.

כישלון התקשורת בהעברת נתונים מדעיים

אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת באפלו ואוניברסיטת המדינה של ניו יורק (אירופה) ערכו מחקר שהצביע על כך שלתקשורת יש השפעה רבה על חוסר האמון במדע מצד האוכלוסייה הכללית. קשר סיבה-תוצאה זה נובע מדינמיקות שונות:

• חלק גדול מהתקשורת משתמש בסנסציוניות כקליקבייט. למשל, הם מפרסמים היבטים ספציפיים וסנסציוניים מבלי לכלול את ההסברים של המדענים עצמם.
• זה גם נפוץ שהם נוטים לפרסם ולהגיב על טביעות קדם מדעיות . זכור, הדפסה מוקדמת היא כתב יד מקורי מאת מחבר שעדיין לא זכה לביקורת עמיתים או לפרסום. עליך לזכור כי המדע הוא מוסד שבו מומחים חייבים לסקור, לנתח, להשוות ולבקר את עבודתם של אחרים באמצעות ביקורות עמיתים. רק כך הם מגיעים למסקנות חדשות.
• כאשר נוצרים מצבי משבר, התקשורת משתוקקת לנתונים ולחדשות חדשות באופן וירטואלי על בסיס דקה אחר דקה. לכן, מדענים מחויבים להמשיך ולספק מידע בלחץ תחרותי ניכר בתחומם. מסיבה זו, חוסר אמון במדע נבנה על בסיס יומיומי. אכן, זה קורה כשהחברה לא מקבלת תשובות מהירות מספיק לשאלותיה וודאות לדאגותיה.

מקורות לא אמינים זמינים לכולם

קרלוס אליאס הוא פרופסור לעיתונאות באוניברסיטת קרלוס השלישי במדריד. באחד ממאמריו האחרונים: מדע על החבלים, דעיכת התרבות המדעית בעידן החדשות המזויפות, הוא מנתח כמה היבטים מעניינים ביותר לגבי מקורו של חוסר האמון הנוכחי במדע.

אליאס מזכיר גורמים כמו חוסר ההיגיון של התקשורת כפי שהזכרנו קודם, השפעת הרשתות החברתיות ועובדת החיים בעידן החדשות המזויפות. הוא קובע כי גורמים אלו תורמים לאווירה חברתית של הידרדרות רבה לקידמה ולמדע. אי אפשר להכחיש את זה. אנו חיים בעולם שבו רבים מאמינים שמקור המגיפה טמון ביישום רשתות ה-5 G. יתר על כן, שיש שבבים קטנים בחיסונים השולטים ברצון שלך.

ביקום הדיגיטלי הזה שאנחנו חיים בו, המידע נע מהר מדי. עם זאת, המדע נע במהירות שלו. מטבע הדברים, לחברה יש זכות לבקר. עם זאת, הוא תמיד צריך לוודא שהוא מחפש מידע ממקורות אמינים. בנושא הזה, התקשורת צריכה לעזור.

המדע יעשה רע מאוד מול החברה אם לא נספק מידע אמיתי, רגוע, קונטקסטואלי ומוסבר היטב. לתקשורת יש אחריות גדולה בעניין הזה.